סנייק (נהר) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לשנות ה-70 של המאה ה-19 |
מ הוספת קישור לשנות ה-90 של המאה ה-19 |
||
שורה 423:
שירותי הסעת נוסעים ושינוע משאות במורד הזרם מלואיסטון נמשכו במהלך שלהי המאה ה-19 והתמידו עד שהונחו מסילות ברזל באזור גידול הדגנים של הרי פאלוז. הקמת הסכרים על נהר הסנייק שאפשרה תנועת [[ארבה (כלי שיט)|ארבות]] על הנהר, גרמה את קיצם הן של ספינות הקיטור והן של מסילות הברזל. לואיסטון, 230 קילומטרים משפך הסנייק לקולומביה ומשם עוד 748 קילומטרים בקולומביה עד השפך לאוקיינוס השקט, הייתה מקושרת באמצעות שירות ספינות הקיטור ל[[פורטלנד (אורגון)|פורטלנד]] ונמלים אחרים על האוקיינוס השקט. מסלול נפוץ היה מהיישוב [[ואלולה (וושינגטון)|ואלולה]] (Wallula) בוושינגטון 190 קילומטרים מהשפך של הסנייק במעלה הזרם ללואיסטון. חברת ספינות הקיטור של אורגון (Oregon Steam Navigation Company) השיקה את הספינה שושוני בפורט בויסי ב-1866 והיא סיפקה שירותי נוסעים ומשאות בסנייק העליון עבור המכרות בבויסי ובאוויהי.
ב[[שנות ה-70 של המאה ה-19]] הפעילה חברת OSN שהייתה בבעלות חברת הרכבות הצפון פסיפית (Northern Pacific Railroad) שבע ספינות קיטור לשנע [[חיטה]] ודגנים מאזור פאלוז הפורה לאורך הסנייק והקולומביה לנמלים בחלקו התחתון של הנהר קולומביה. כל שבע הספינות נבנו בנהר הקולומביה. עם זאת, היו משאבים נוספים לאורך הנהר סנייק מלבד חיטה ודגנים.
==מפעלי בנייה בנהר==
| |||