יהדות נאולוגית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לחופש דת
מ הוספת קישור להתפטרות
שורה 62:
בהתאמה, רבני הקונגרסאים לא נקראו להביע את דעתם לעיתים קרובות, השפעתם הייתה מועטה והם היו מעורבים בסוגיות הלכתיות בודדות. ב-[[1895]], כשהונהגו לראשונה [[נישואים אזרחיים]] שאפשרו לבני הדתות השונות להתחתן, דחו הכל את עמדתו של הרב שאנדור רוזנברג מ[[אראד]] שהציע להכיר באיחודים כאלה כשהוא מצהיר כי רק נישואין עם שבעה עממים ועובדי אלילים נאסרו במפורש, ו[[עמנואל לעף]] הפריך את טיעוניו. בעת מלחמת העולם הראשונה, בתקופה בה רבו ה[[עגונות]], עסקו בסמינר במחקר נרחב בשאלת התרתן, ובעת מלחמת העולם השנייה, כשהממשלה אסרה על שחיטה כשרה מטעמים של צער בעלי חיים, הם אסרו [[המאבק על השחיטה הכשרה|הימום חשמלי של הבהמה]] כדי לעקוף את החוק.{{הערה|שם=אא|יהודה שוויצר. '''[http://www.jstor.org/stable/23535836 רבנים קונסרבטיבים בקהילות המתבוללות בהונגריה]'''.}} פולמוס אחר שרבני הנאולוגים נקראו להשתתף בו היה המאבק בציונות, הנושא היחיד שגישר על הקרע. ב-[[8 בספטמבר]] [[1897]] פרסמו שני הארגונים הארציים הצהרה משותפת בעיתונות, במפגן חסר תקדים של אחדות. הרב שמואל כהן מפשט, שנותרה מרכזם של הקונגרסאים, כתב: {{ציטוטון| בהונגריה, הציונות השואפת להפוך זרם דתי ללאום לעולם לא תזכה בתומכים}}. הרב אריה ליפשיץ, יו"ר הוועד המנהל של הפלג האחר, הוסיף: {{ציטוטון|ביחס לציונות, האורתודוקסים עומדים בדעה אחת עם היהודים המתקדמים. אף הם מגנים את התנועה הפזיזה, החוטאת נגד הדת ונגד הפטריוטיות גם יחד. ה[[מגיארים]] בני דת משה חפצים לפרוח כאן, בביתם; אין להם כל כוונה להקים מדינה יהודית בפלשתינה.}}{{הערה|פטאי, עמ' 340-341.}}
 
הממסד הנאולוגי הושתת על כמה רמות: הקהילות, המחוזות והלשכה הארצית. קונגרס כלל-יהודי נועד להיות מכונס מדי פעם בפעם, אך הפילוג סיכל מתווה זה. ב-1907 דחתה הממשלה ניסיון להתוועדות כזו מחשש שהיעדרות האורתודוקסים תבסס הכרה בדעת הקהל בקיומם של שני זרמים נפרדים, דבר שהיה מנוגד למדיניותה הרשמית. היעדרו של גוף נבחרים זה העביר את הסמכויות למעשה לידי נשיאי המחוזות, שבחרו את יו"ר הלשכה. הראשון שמילא תפקיד זה, ממרץ 1871, היה מרטון שווייגר, אם כי בפועל ניהל את העניינים מזכירו יוסף שימון. ב-1905, עם מות שווייגר, ירש אותו מור מזיי שנפטר ב-1925. מחליפו, שנכנס לתפקיד רק ביוני 1927 עקב סיבוכים בירוקרטיים, היה פרנץ מזיי. הוא מת כעבור חודש. ממלא מקומו אדולף קונר התפטר בפברואר 1932. מרכיב מרכזי של הפוליטיקה בלשכה היה החיכוך בין ראשי קהילת פשט הגדולה והעשירה – ב-1880 היו לה 64,000 חברים, מתוך כ-230,000 נאולוגים בכל הונגריה; ב-1930 עלה המספר ל-173,000, כמעט 60% מכלל הארץ – לבין הממסד הרשמי. עם [[התפטרות]] קונר החליט שאמו שטרן, הנשיא בפשט, לרוץ בבחירות להחלפתו ולאחד את שתי המשרות. יוזמתו של שטרן עוררה התנגדות עזה, אך בנובמבר 1932 קיבל את מירב הקולות וצלח בתוכניתו.{{הערה|שם=קצבורג}} הוא ידוע בשל התפקיד שמילא בימי [[שואת יהודי הונגריה]].
 
ב-[[1896]] היו 538 עדות מסונפות ללשכה הארצית הנאולוגית, מתוכן 179 קהילות-אם מבוססות והיתר כפופות אליהן. כמעט כולן שכנו במרכז ובמערב המדינה, באזורים המפותחים כלכלית.{{הערה|Kinga Froimovich, '''Who Were They? Characteristics of the Religious Trends of Hungarian Jewry on the Eve of their Extermination'''. התפרסם ב: '''Yad Vashem Studies''', גיליון 35, 2007. עמ' 149.}} בזירה הפוליטית, היו חברי הפלג – כמו הנוצרים הפרוטסטנטים – מזוהים עם המחנה הליברלי, ששאף ליצור זהות לאומית [[מגיארים|מגיארית]] אחידה וחילונית לבני העמים השונים בממלכה. נציגיהם בפרלמנט תמכו במדיניות המגיאריזציה הנוקשה שננקטה כלפי המיעוטים האתניים, במאבק בזכויות-היתר של [[הכנסייה הקתולית]] ובקידום חקיקה אזרחית שנועדה להחליש את שליטתה של זו בחברה הכללית.{{הערה|Paul A. Hanebrink, '''In Defense of Christian Hungary: Religion, Nationalism, and Antisemitism, 1890-1944''', Cornell University Press, 2006. עמ' 21-22.}} בשנות ה-90 של [[המאה ה-19]] הובילו הנאולוגים את המערכה הציבורית להפיכת היהדות ל"דת מקובלת" (bevett vallás) על ידי המדינה, מעמד שנשלל ממנה עד עתה; הכרה כזו הקנתה תמיכה כספית מצד הרשויות, חייבה אספקת שירותי דת במוסדות רשמיים כמו הצבא ואפשרה לבני אמונות מקובלות אחרות להצטרף אליה כמומרים. ב-[[15 במאי]] 1895 אישר הפרלמנט את החוק הנדרש.{{הערה|פטאי, עמ' 363.}} עם זאת, הממשלה דחתה שוב ושוב את מינויים של רבנים מייצגים לבית העליון, כפי שניתן לדתות האחרות. לבסוף, רק [[עמנואל לעף]] נבחר לתפקיד זה ב-[[1927]], והוא היה היחיד שכיהן בו, במקביל לאורתודוקסי [[יעקב קופל רייך]].