יוסיפ ברוז טיטו – הבדלי גרסאות

בינואר 1945 הגיע טיטו להסכם עם ראש ממשלת יוגוסלביה, איוון סובאשיץ, על הקמת עוצרות משותפת לקראת [[משאל עם]] על עתיד יוגוסלביה. המלך פטר התנגד להסכם זה שהיווה הדחה שלו.{{הערה|{{על המשמר||הממשלה היוגסלבית תישאר על כנה למרות פיטוריה|1945/01/24|00104}}}} באפריל 1945 הושג לבסוף הסכם על מינוי שלושה עוצרים והם מינו את טיטו לראש ממשלה.{{הערה|{{המשקיף||השמאל בבלקנים נושא עיניו לרוסיה|1945/04/22|00205}}}} באוגוסט 1945 הצהיר טיטו כי המלך פטר לא יורשה לחזור{{הערה|{{הצופה||סכסוך פטר - טיטו|1945/08/09|00108}}}} ובספטמבר התפטר סובאשיץ מממשלתו של טיטו והתייצב בראשות האופוזיציה. בנובמבר 1945 החרימה האופוזיציה את הבחירות וטיטו הכריז על ניצחון מוחלט של מפלגתו באחוזי הצבעה שנעו בין 90–100 אחוזים.{{הערה|{{על המשמר||העם ביוגוסלאביה הביע אימון לטיטו|1945/11/12|00110}}}}

 

 

 

בשנת 1948 ניסה מנהיג [[ברית המועצות]], [[סטלין]], להפוך את יוגוסלביה למדינת חסות, אך טיטו לא הרשה זאת וטיהר את המפלגה מתומכיו של סטלין ולא הסכים לרעיון שמדיניותו העצמאית תעמוד בדיון הקומינפורם. ברית המועצות ביקרה בחריפות את טיטו, אולם הוא לא היה מוכן להיכנע. כתגובה, מתוך חשש מהשפעת התנהגותה המרדנית בין שאר עמי מזרח אירופה, גרשו הרוסים את יוגוסלביה מה[[קומינפורם]] בשנת [[1948]]. טיטו פקד אז על שני מקורביו: [[מילובן ג'ילס]] ו[[אדוארד קרדליי]] לבצע שינויים ורפורמות בתוך הממשל של יוגוסלביה.

 

טיטו מחה על פלישת רוסיה ל[[הונגריה]], ל[[צ'כוסלובקיה]] ול[[אפגניסטן]] גינה את מלחמת וייטנאם ואת מה שכינה ה"תוקפנות הישראלית". בשנת [[1967]] יחד עם ברית המועצות וארצות מזרח אירופה האחרות, פרט ל[[רומניה]], טיטו ניתק את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל. לעומת זאת התיר חופש תרבותי, לימוד ה[[עברית]] וקשרים עם ישראל לבני הקהילות ה[[יהודים|יהודיות]] הקטנות שנותרו בארצו.

 

טיטו התחתן עם ארבע נשים. הראשונה בהן היא הרטה האס שילדה לו ב-[[1941]] את הבן מישו ברוז. ביוגרפים מצאו עדויות וראיות כי במשך חייו של טיטו היו לו עוד ילדים מרומנים סודיים.