קודו סאוואקי – הבדלי גרסאות

עם תום המלחמה קודו סאוואקי לא התיישב במקום אחד. הוא התחיל לנדוד ברחבי [[יפן]] וללמד [[זאזן]]. בתקופה זו קיבל את הכינוי '''קודו חסר-הבית'''. בשנת [[1949]] הוא ותלמידו [[קושו אוצ'יאמה]] עברו למקדש [[אנטאיז'י]], שננטש במהלך המלחמה, והפכו אותו למקום של תרגול [[זאזן]] חף מטקסים קודווקודו סאוואקי הופך להיותנעשה ראש המקדש החמישי. הוא המשיך ללמד נזירים וחילוניים כאחד. הוא לימד בבתי-כלא ובאוניברסיטאות כאחד.

בשנת [[1963]] חלה מאד. ופרש [[אנטאיז'י|לאנטאיז'י]]. ממיטת חוליו השקיף דרך החלון על ההר '''טָאקָאגָמִינֶה'''. מסופר ששלושה ימים קודם למותו אמר לנזירה: "ראי! כמה יפה הטבע. אני מבין את בעיות האנשים. כל חיי לא פגשתי אדם אחד שיכולתי להתמסר לו או להעריץ אותו. אבל ההר הזה טאקאגמינה מסתכל עליי תמיד ממעל וקורא לי 'קודו, קודו'". קודו סאוואקי הלך לעולמו [[21 בדצמבר|ב-21 בדצמבר]] [[1965]] בשעה 13:50.