קטוביץ – הבדלי גרסאות

'''קטוביץ''' (מן ההגייה ה[[גרמנית]]: '''Kattowitz'''; ב[[פולנית]]: '''Katowice''', '''קטוביצֶה''' {{אודיו|קובץ=Pl-Katowice.ogg}}) היא [[עיר]] ב[[פולין]] על גדות [[נהר]]ות [[קלודניצה]] ו[[ראווה (נהר)|ראווה]], בחלקה הדרומי של [[פולין]]. היא [[עיר בירה|בירת]] פרובינציית [[שלזיה (פרובינציה)|שלזיה]] מאז יצירתה ב-[[1999]]. [[אוכלוסייה|אוכלוסיית]] העיר מונה 307,233 תושבים (לשנת 2012), ואילו המטרופולין והפרברים מונים כ-3,500,000 תושבים (על פי נתוני 2007). שטחה העירוני הוא כ-164 קמ"ר.

[[שלזיה]] עילית, בה שוכנת קטוביץ, יושבה על ידי [[שלזים]] כבר מהמאות המוקדמות. האזור נשלט לראשונה בידי [[שושלת פיאסט]] הפולנית-שלזית עד להכחדתה, אז נפל בידי [[בית האבסבורג]]. העיר עצמה נוסדה ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]], בשעה שהאזור היה תחת שלטון [[פרוסיה]], ונהפכה לעיר ב-[[1865]]. העיר אוכלסה בעיקר על ידי [[שלזים]], [[גרמנים]], [[יהודים]] ו[[פולנים]]. ב-[[1884]] התכנסה בה [[ועידת קטוביץ]], שבה נוסדה תנועת "[[חובבי ציון]]". ב-[[1912]] התקיימה בעיר [[אגודת ישראל#ועידת קטוביץ|ועידה נוספת]], בה נוסדה [[אגודת ישראל]]. [[חוזה ורסאי]] שנחתם בעקבות [[מלחמת העולם הראשונה]] קבע כי גורלו של חבל שלזיה עילית יוכרע ב[[משאל עם]], שבו יוכרע אם החבל יהיה בשליטת [[רפובליקת ויימאר|גרמניה]] או [[הרפובליקה הפולנית השנייה|פולין]]. במשאל הוחלט על [[סיפוח]] החבל לגרמניה, אולם מהומות ו[[התקוממות|התקוממויות]] שהיו לפני המשאל ואחריו הובילו לחלוקת החבל בין שתי המדינות, וקטוביץ נשארה בחלק הפולני.

בין השנים [[1956]]-[[1953]] [[:קטגוריה:ערים על שם סטלין|שונה שמהשם עיר קטוביץ לסטלינגרוד]] (Stalinogród - "עירו של [[סטלין]]") בידי ה[[קומוניזם|קומוניסטים]] הפולנים.

בתקופה שאחרי [[מלחמת העולם השנייה]] נגרם נזק [[אקולוגיה|אקולוגי]] לסביבתה עקב השלטון הקומוניסטי, אך כיום חלק רב מהנזק שוקם עקב גישה פרו-סביבתית ותקנות חדשות בנוגע ל[[איכות הסביבה]].

ידיעות ראשונות על יהודים שישבו בסביבות קאטוביצה מקורן במחצית הראשונה של [[המאה ה-18]]. בעיר עצמה גדלה האוכלוסייה היהודית בד בבד עם פיתוח התעשייה, מ-12 יהודים ב-[[1840]] ל-624 ב-[[1867]], קרוב ל-3,000 ב-[[1910]], ו-9,000 ב-[[1932]] (%6 מכלל האוכלוסייה).

ב[[נובמבר]] [[1884]] נערכה בקטוביץ הוועידה הראשונה של "[[חובבי ציון]]", בהשתתפות 22 צירים מ[[ברית המועצות|רוסיה]] ו-10 צירים מארצות אחרות ([[צרפת]], [[רומניה]], [[בריטניה]], [[גרמניה]]) ונודעה בשם "[[ועידת קטוביץ]]".

עיקר התנופה בחיי היהודים בקטוביץ חלה אחרי [[מלחמת העולם הראשונה]], בראש הקהילה עמד אז ברונו אלטמן. ב-[[1937]] נחנך מרכז חדש לפעולות תרבות וחברה, ובתחום החינוך בלטו בית הספר על שם [[ברק יוסלביץ]] ובית ספר עברי (משנת [[1935]]).

אחרי המלחמה התיישבו בעיר כ-1,500 יהודים (כמעט כולם יוצאי ערים אחרות שעברו את שנות המלחמה ב[[ברית המועצות]]). עד לגל ההסתה הרשמי ב-[[1967]] (בעקבות [[מלחמת ששת הימים]] בישראל) פעל בקטוביץ סניף של "החברה היהודית" בהנהגת ה[[קומוניסטים]]. בעקבות הרדיפות הקומוניסטיות אחרי היהודים, ויציאת יהודים רבים מפולין ב[[עליית גומולקה]], פחת מספר היהודים והקהילה חדלה מלהתקיים למשך מעל 30 שנה. בשנת 1993 הוקמה מחדש הקהילה היהודית בעיר, בסיוע ארגוני סיוע יהודיים. בשנת 2016 נימנו בקהילה היהודית 200 חברים. בראש הקהילה עומד ולודזימיש כץ והרב הראשי הוא יהושוע אליס מארצות הברית.