רחל – הבדלי גרסאות

רחל נתנה ליעקב את [[עבד|שפחתה]] [[בלהה]] כ[[פילגש]], כדי שיהיה לה נצר מיעקב. השמות שנתנה רחל לילדי בלהה, [[דן (דמות מקראית)|דן]] ו[[נפתלי]], מבטאים את שמחתה, את כמיהתה לילד משלה, ואת המתח עם אחותה. לאחר שנות [[עקרות]], שגרמו לרחל ב[[יאוש]]ה לאיים {{הדגשה|הָבָה-לִּי בָנִים, וְאִם-אַיִן מֵתָה אָנֹכִי|{{תנ"ך|בראשית|ל|א|קצר=כן}}}}, ילדה לבסוף רחל [[בן]] וקראה לו [[יוסף]], [[שם פרטי|שם]] המציין את [[כבוד]]ה שהוּשב ואת הציפייה לבן נוסף: {{הדגשה|וַתַּהַר, וַתֵּלֶד בֵּן; וַתֹּאמֶר, אָסַף אֱלֹהִים אֶת-חֶרְפָּתִי.וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ יוֹסֵף, לֵאמֹר: יֹסֵף ה' לִי בֵּן אַחֵר|{{תנ"ך|בראשית|ל|כג|כד|קצר=כן}}}}.▼

לאחר עשרים שנות שהות ב[[חרן]], מחליט יעקב לשוב ל[[ארץ כנען]]. המשפחה יוצאת בהיחבא, באישון לילה, כדי להימנע ממפגש עם לבן, אולם רחל החליטה לגנוב את ה[[תרפים]] (על פי אחד הפירושים – [[פסל (יצירה)|פסל]] ששימש ל[[ניבוי העתיד]]; על פי פירוש אחר, פסלים ה[[סמל|מסמלים]] את אבות המשפחה) של לבן אביה. ייתכן שהסיבה נעוצה בכך שב[[חוק|דין]] ה[[חורים|חורי]] העתיק, העברת התרפים מהחם לחתנו, משמעותה הייתה גם העברת זכויות מסוימות. לבן רדף אחרי משפחת יעקב ב[[כעס|חמת זעם]], האשים את יעקב ב[[גניבה]] ותבע לבצע חיפוש בכלי משפחתו, אולם רחל גילתה תושייה ועזות מצח כאשר התיישבה בערמומיות על התרפים והתנצלה בפני לבן שהיא אינה יכולה לקום בגלל [[אורח נשים]]. יעקב, שכלל לא ידע את מעשיה של רחל, השמיע [[קללה]] מאגית: {{הדגשה|עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת-אֱלֹהֶיךָ, לֹא יִחְיֶה|{{תנ"ך|בראשית|לא|לב|קצר=כן}}}}. [[פרשני המקרא|המפרשים]] מסבירים שזו אחת הסיבות לכך שרחל מתה בדמי ימיה ובפרק זמן קצר לאחר הקללה.▼

[[קובץ:TOMB-GATE.JPG|שמאל|ממוזער|260px|שערי קבר רחל העות'מאניים (נובמבר 2005)]]▼

כוחה של רחל לא עמד לה במסע דרומה: מפדן ל[[גלעד]], ומשם ל[[מחניים]], ל[[שכם]] ול[[בית לחם]], בדרכה ל[[אפרתה|אפרת]], מוצאת רחל את [[מוות בלידה|מותה]], במהלך לידת בנה השני. בנשמת אפה האחרונה קראה לרך הנולד בן-אוני, אולם יעקב, בצערו, שינה את שמו ל[[בנימין]]. בת 36 הייתה רחל במותה.▼

רחל היא האם היחידה שאינה קבורה ב[[מערת המכפלה]]. מקום קבורתה של רחל שנוי במחלוקת בין הפרשנים: על דעת רוב, קבורתה במקום הקרוי [[קבר רחל]] הנמצא סמוך ל[[בית לחם]] של היום, אך יש הסבורים, על פי איזכור מקום קברה בספרי הנביאים, כי אין זה מקום קבורתה האמיתי, ומקום קבורתה נמצא ב[[קבר בני ישראל]] אשר בנחלת [[שבט בנימין]] מצפון ל[[ירושלים]], באזור בנימין של ימינו.▼

==רחל מבכה על בניה==▼

הנביא [[ירמיהו]] מרומם את רחל אמנו לדרגת סמל לאומי כאם מרכזית, הפורשת כפיה על כל [[שבטי ישראל|בני ישראל]]: {{הדגשה|כֹּה אָמַר ה', קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים – רָחֵל, מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ; מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל-בָּנֶיהָ, כִּי אֵינֶנּוּ|{{תנ"ך|ירמיהו|לא|יד|קצר=כן}}}}.▼

[[מדרש]]ים רואים ברחל אמנו אם [[קדושה (יהדות)|קדושה]], אשר אלוהים בכבוד ובעצמו מנחם במילים: {{הדגשה|מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי, וְעֵינַיִךְ, מִדִּמְעָה: כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם-ה', וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵשׁ-תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ, נְאֻם-ה'; וְשָׁבוּ בָנִים, לִגְבוּלָם|{{תנ"ך|ירמיהו|לא|טו|טז|קצר=כן}}}}.▼

בשל הפסוקים הללו רחל היא גם דמות מרכזית במדרשים על [[מגילת איכה]]. [[רש"י]], בעקבות מדרש [[פסיקתא רבתי]], כותב בפירושו ({{תנ"ך|בראשית|מח|ז|קצר=כן}}): {{ציטוטון|יוצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים...}}▼

סיפור האהבה הנדיר והמופלא של רחל ויעקב, המתואר לאורך שנים ארוכות, כמיהתה העזה של רחל ל[[בן|פרי בטן]], ומותה הטראגי במהלך לידת בנה [[בנימין]], הופכים את דמותה ההרואית של רחל, ובעקבות כך את קבר רחל, למוקד משיכה לנשים [[עקרות]] נשים המתקשות ללדת, ונשים המבקשות למצוא את בחיר לבן.▼

על פי המדרש, רחל ידעה על רמאותו של אביה, וכדי למנוע ממנו להשיא את יעקב לאחרת לקחה ממנו סימנים שישמשו כהיכר לכך שזו היא. כשראתה רחל שאביה החליף בינה לבין אחותה, ויתרה ללאה ונתנה לה את הסימנים. כשיצאו [[עם ישראל|ישראל]] ל[[גלות (עם ישראל)|גלות]], עברו ליד קברה, והיא הזכירה לאל את הוויתור לאחותה ובזכות זה הבטיח האל להחזיר את ישראל ל[[ארץ ישראל|ארץ]]. יש מדרש המייחס ליעקב את הכוונה לקבור את רחל דווקא בדרך מ[[ארץ ישראל]] אל הגלות על מנת שתתפלל על עם ישראל. המדרש לומד מרחל את חשיבות התפילה. מסופר כי ארבע האמהות היו עקרות כי האל אוהב את תפילתן ורצה שיתפללו לילדים.▼