פולין גארסיה-ויארדו – הבדלי גרסאות

בילדותה, העיבה עליה אחותה הבכירה יפת התואר, [[מריה מאליברן]], "קוסמת האומות", אבל אביה, [[מנואל גארסיה|מנואל דל פופולו ויסנטה גארסיה]], ביכר את פולין, הדריך אותה בנגינת [[פסנתר]] ונתן לה שיעורי שירה.

ב-1840 נישאה ללואי ויארדו, [[סופר]] ומנהל התיאטרון האיטלקי ב[[פריז]], שיהיה בהמשך לאמרגן שלה. נישואיה לבעל, שהיה מבוגר ממנה בעשרים ואחת שנים, לא שמו קץ לזרם המתמיד של גברים מאוהבים. הסופר ה[[רוסי]] [[איוון טורגנייב]] היה אציל מחונן, שהתאהב בה עד מעל לראש אחרי ששמע אותה שרה את [[הספר מסביליה]] של רוסיני ב[[רוסיה]] בשנת 1843. ב-1845 עזב את רוסיה בעקבות פולין ובסופו של דבר קבע את משכנו בבית ויארדו, התייחס אל ארבעת ילדיה כאל צאצאיו וסגד לה עד מותו. היא, מצדה, כתבה ביקורות על יצירתו וניצלה את קשריה ואת כישוריה החברתיים כדי להציגו בציבור באור החיובי ביותר שבגדר האפשר. בשאלה מה בדיוק היה טיב יחסיהם חלוקות הדעות. בין שאר הגברים שעמדו בקשר קרוב עמה היו ה[[מלחין|מלחינים]] [[שרל גונו|גונו]] ו[[הקטור ברליוז|ברליוז]].

שירתה של ויארדו, שנודעה במנעד הרחב שלה ובתפקידיה הדרמטיים, נתנה השראה למלחינים כמו [[פרדריק שופן|שופן]], [[ הקטור ברליוז]], [[קאמי סן-סאנס|סן-סאנס]] ו[[ג'אקומו מאיירבר|מאיירבר]], שאת '''פידה''' באופרה שלו, "הנביא", שרה בביצוע הבכורה. מעולם לא חשבה את עצמה למלחינה, אבל למעשה חיברה שלושה קובצי מוזיקה ואף סייעה בכתיבת המוזיקה לתפקידים, שנוצרו במיוחד בשבילה. בהמשך, אחרי שפרשה מן הבימה, כתבה אופרה בשם "הקוסם האחרון".

הסופרן האנגלייה [[אדלאיד קמבל]] האזינה יחד עם ויארדו לשירתה של הסופרן האיטלקייה הגדולה [[ג'ודיטה פאסטה]], שעברה כבר בבירור את מיטב שנותיה, בקונצרט בלונדון, קמבל שאלה את ויארדו מה דעתה על קולה, וזו ענתה, "חורבה, אבל כך גם [[הסעודה האחרונה (ציור)|הסעודה האחרונה]] של [[לאונרדו דה וינצ'י|לאונרדו]]".