מבצע רעם מתגלגל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: \1קונבנציונלי\2 |
מ הוספת קישור ללוחמה אווירית |
||
שורה 140:
בזיכרונות שהעלה מקנמארה לאחר המלחמה, הוא ציין שבאביב [[1967]], היה ברור לו ולפקידים אחרים בממשל שהן מבצע רעם מתגלגל והן הלוחמה הקרקעית בדרום וייטנאם לא משיגים את מטרתם. מקנמארה טען שהוא ואחרים בממשל הביעו את התנגדותם שוב ושוב להמלצותיהם של קציני מטה הכוחות המשולבים להגברת קצב ההפצצות ולמיתון ההגבלות לאישור המטרות. הגנרלים מצאו את עצמם בין הפטיש לסדן כאשר ביצעו את תפקידם. הם טענו פעם אחר פעם שהמערכה לא משיגה את מטרותיה, ועם זאת הם דרשו שוב ושוב חופש פעולה רחב יותר כדי שהיא תצליח. המטרות המוגבלות של המבצע שנבעו ממדיניות החוץ האמריקאית והמטרות של חוגי הצבא להשגת ניצחון מוחלט, פשוט לא השתלבו אלה עם אלה.
ב-[[9 באוגוסט]] [[1967]] פתחה ועדת הכוחות המזוינים של [[הסנאט של ארצות הברית]] שימוע על מבצע רעם מתגלגל. תלונות שהושמעו על ידי זרועות הכוחות המזוינים הכניסו לפעולה את הקולות הניציים ביותר בגבעת [[הקפיטול]]. ראשי הצבא העידו לפני הוועדה והלינו על ההסלמה של הלוחמה האווירית ועל המגבלות שהוטלו עליה מצדם של הגורמים האזרחיים בממשל. היה ברור שמקנמארה, האזרח היחיד שזומן והאחרון מבין כל מי שהעיד לפני הוועדה, יהפוך לשעיר לעזאזל. מזכיר ההגנה גייס את התנגדויותיו
כעת היה ברור לנשיא ג'ונסון שמקנמארה גורם למבוכה לממשלו. בפברואר [[1968]] התפטר מקנמארה מתפקידו והוחלף ב[[קלארק קליפורד]], שנבחר בשל ידידותו האישית עם הנשיא וההתנגדות שהוא הביע קודם לכן להצעותיו של מקנמארה לגבי ייצוב גודל הכוחות האמריקאים בדרום וייטנאם ולסיומו של מבצע רעם מתגלגל. עם זאת, עמדתו של מקנמארה התקבלה כמעט מידית על ידי [[מזכיר המדינה של ארצות הברית|מזכיר המדינה]], [[דין ראסק]] (עד אז תומך נלהב של מבצע ההפצצה). ראסק הציע להתחיל להגביל את המבצע לאזור החיץ של צפון וייטנאם ללא תנאים מוקדמים ולהמתין לתגובתה של האנוי. תוך חודשים ספורים אימץ גם קליפורד את השקפותיו של קודמו, ובהדרגה החל להשתכנע שארצות הברית חייבת לסגת ממחויבות בלתי מוגבלת למלחמה.
| |||