צ'ילה – הבדלי גרסאות

תהליכי [[עיור]] ו[[תיעוש]] הכניסו קבוצות נרחבות ועממיות לתהליך הפוליטי ו"הבעיה החברתית" בצ'ילה הפכה למרכזית. משברים פוליטיים חריפים ששיאם ב[[הפיכה צבאית]] הביאו למעבר לשיטה פוליטית של [[דמוקרטיה נשיאותית]] בשנת [[1925]]. במחצית הראשונה של [[המאה ה-20]] עברו בצ'ילה רפורמות רבות בתחומי ה[[כלכלה]], ה[[רפורמה אגררית|בעלות על הקרקע]] ויחסי העבודה והמערכת הפוליטית השתכללה עם היווסדן של [[מפלגה|מפלגות]] חדשות ו[[איגוד מקצועי|איגודים מקצועיים]]. בסוף [[שנות ה-40 של המאה ה-20|שנות ה-40]] התאחדו מפלגות השמאל ומשך כשני עשורים נבחרו נשיאים מ[[המפלגה הרדיקלית (צ'ילה)|המפלגה הרדיקלית]] בזה אחר זה וכן חוותה צ'ילה תקופה של [[פופוליזם]]. אכזבה מהפופוליזם והתחזקות [[המלחמה הקרה]] הביאו למצב שבו שלושת הגושים העיקריים בפוליטיקה: הימין, השמאל ו[[מפלגת הדמוקרטים הנוצרים]] זכו כל אחד כבשליש מציבור הבוחרים ופתחו את תקופת "שלושת השלישים" בפוליטיקה הצ'יליאנית. אחרי למעלה מעשור שבו שלטו הנוצרים הדמוקרטיים עלה בידם של הסוציאליסטים ובני בריתם המאוחדים ב[[האיחוד העממי|איחוד העממי]] להביא לבחירתו של הנשיא הסוציאליסטי [[סלבדור איינדה]] ב-[[1970]].

 

 

בין השנים [[1973]] ו-[[1990]] שלטה בצ'ילה [[חונטה צבאית]] בהנהגתו של [[אוגוסטו פינושה]]. שנות הדיקטטורה התאפיינו ב[[דיכוי]] וב[[אלימות פוליטית]] במסגרתה נחטפו, [[עינויים|עונו]] ו[[רצח|נרצחו]] עשרות אלפי צ'יליאנים, ומאות אלפים נעצרו. מבחינה כלכלית, אימצה החונטה מודל כלכלי [[ליברליזם|ליברלי]] שהביא, בשנים הראשונות, לצמיחה מרשימה שזכתה לכינוי [[הנס של צ'ילה]]. לאחר הצלחת השנים הראשונות נקלעה צ'ילה למספר [[סכסוך גבול|סכסוכי גבול]] עם שכנותיה, ההצלחה הכלכלית נעצרה בעקבות שינויים עולמיים, והמשטר עמד תחת התקפות מתמידות על הפרת [[זכויות אדם]] מבית ומחוץ. בשנת [[1988]] נערך [[משאל העם בצ'ילה (1988)|משאל עם]] להארכת שלטונם של פינושה והצבא, אולם מרבית הצ'יליאנים בחרו ב[[פטריסיו איילווין]] ובחזרה לדמוקרטיה, ובמרץ [[1990]] החזיר הצבא את מוסדות השלטון לאזרחים.