Dynamic Host Configuration Protocol – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הגהה
שורה 2:
'''Dynamic Host Configuration Protocol''' (ב[[ראשי תיבות]]: '''DHCP'''; ב[[תרגום חופשי]]: פרוטוקול הגדרת מארחים דינמי) הוא [[פרוטוקול תקשורת]] המשמש להקצאה של [[כתובת IP|כתובות IP]] ייחודיות למחשבים ב[[רשת מקומית]] (LAN). בנוסף לכתובת ה-IP, [[שרת]] DHCP בדרך כלל יספק למחשב גם נתונים כמו ה-[[Subnet mask]], כתובת שרת ה-[[DNS]] וכתובת [[שער גישה|שער הגישה]] (Gateway), כך שהמחשב יוכל להתחיל לתפקד ברשת ללא צורך בנתונים נוספים.
 
DHCP מתפקד ב[[שכבת היישום של מודל ה-OSI]] וב[[שכבת היישום של מודל ה-TCP/IP]]. הוא פועל מעל [[שכבת התעבורה|פרוטוקול התעבורה]] [[UDP]] על גבי [[פורט (תקשורת)|פורטים]] 67 (שרת) ו-68 (לקוח) ומעל [[שכבת הרשת של מודל TCP/IP|פרוטוקול הרשת]] [[IP]], כאשר כל עוד הלקוח לא קיבל [[כתובת IP]] הוא משתמש באפסים (0) על־מנת לייצג את כתובותוכתובתו והוא מזוהה על פי הכתובת הפיזית.
 
בעוד שאופן פעולת הפרוטוקול נשאר זהה, ברוב המוחלט של המקרים בימינו אין שימוש בשרתי DHCP ייעודיים - שרת DHCP יהיה בדרך כלל באותו הרכיב המאפשר שירותים נוספים, כמו [[ראוטר]], [[DNS|שרת DNS]] ועוד.
שורה 13:
להלן החבילות שנשלחות במהלך הפרוטוקול, בין הלקוח (המחשב המבקש כתובת) לבין שרת DHCP:
 
# הלקוח שולח חבילת '''discovery''' ב־[[broadcast]] לכל המחשבים ברשת המקומית על מנת לאתר שרת DHCP. בפאקטה זו אין המחשב מכניס כתובת IP של היעד, ועל כן היא תגיע אל המחשבים בLANב-LAN בלבד.
# אם קיימים שרתי DHCP ברשת המקומית בעלי כתובת פנויה לחלוקה, הלקוח יקבל חבילת '''offer''' עם כתובת IP מכל אחד מהם (בהנחה שאין חסימה של מעבר חבילות DHCP בין השרת ללקוח, למשל על ידי [[חומת אש]]).
# הלקוח שולח חבילת '''request''' עם הנתונים אותם בחר, גם כן בשידור broadcast - על מנת לעדכן את כל השרתים בכתובת שנבחרה; כך השרתים שהצעתם לא התקבלה יודעים שהם יכולים להקצות את הכתובת למחשב אחר, ויודעים את הכתובת שהמחשב קיבל (כדי שלא יקצו אותה למחשבים אחרים).
שורה 54:
מקרה נוסף בו לא יוכל מחשב ברשת מקומית לקבל כתובת הוא כאשר אין ברשת שרת DHCP - שכן הפנייה היא ב-broadcast ועל כן לא עוברת [[ראוטר]]. מקרה כזה עלול לקרות כאשר השרת המקומי נפל, או כאשר יש רצון להרים שרת אחד למספר רשתות מקומיות שונות - כדי לחסוך ברכיבי רשת.
 
כדי להתמודד עם מקרה זה ולאפשר למחשבים להשיג כתובת גם ללא פנייה ישירה אל שרת DHCP, מוגדרים רכיבים ברשת בתור 'סוכני DHCP' - הם יקבלו את תעבורת הDHCPה-DHCP שמגיע מלקוח ברשת, ויידעו להעביר אותה '''ישירות''' אל שרת DHCP מוגדר; רכיבים אלו ידעו גם לקבל חזרה את התעבורה ולהחזיר אותה אל הלקוח, כך שהם מהווים מעין [[שרת פרוקסי]] לתעבורת DHCP.
 
במקרה שבו שרת DHCP אחד מוקצה למספר רשתות מקומיות, עליו לדעת מאיזו רשת מגיעה אליו הבקשה, כדי להקצות כתובת בהתאם - מידע זה ייקבע על פי הכתובת של הסוכן, שתועבר בשדה בפאקטה הנקרא GIADDR.