ויקיפדיה

יהדות מרוקו – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ הוספת קישור להספרייה הציונית
אחידות במיקום הערות שוליים, תיקון כיווניות הערת שוליים
שורה 4:
| ריכוזי אוכלוסייה = {{רן|{{דגל|מרוקו||+}} 2000–2500
{{דגל|ישראל||+}} 490,000
{{דגל|צרפת||+}} 50,000
{{דגל|קנדה||+}} 6,000 ([[1971]])
{{דגל|ארגנטינה||+}} 3,500
}}
| שפות = [[צרפתית]] • [[ערבית מרוקאית|ערבית]] • [[לאדינו]] • [[מרוקאית יהודית]]
שורה 28:
הפיניקים ניהלו בעת העתיקה מסחר ענף בין ה[[לבנט]], שבו שכנו גם [[עברים|בני ישראל]], לבין כל חלקי [[אגן הים התיכון]]. הפיניקים שיצאו מאזור לבנון הקימו קולוניות ברחבי אגן הים התיכון, בהן [[קרתגו]], [[ווליביליס]] וישובים נוספים בצפון אפריקה. עדות לכך שבמסעות המסחר הפיניקים השתתפו גם יהודים מצויה ב[[ספר מלכים]]: וַיִּשְׁלַח חִירָם בָּאֳנִי אֶת-עֲבָדָיו אַנְשֵׁי אֳנִיּוֹת יֹדְעֵי הַיָּם עִם עַבְדֵי שְׁלֹמֹה: וַיָּבֹאוּ אוֹפִירָה וַיִּקְחוּ מִשָּׁם זָהָב ([[מלכים א']], ט', כ"ז-כ"ח). בידי צאצאי קהילת [[אופראן]] ומספר קהילות נוספות בצפון אפריקה מסורת כי אבותיהם הגיעו לאזור באניות הפיניקים או דרך היבשה והתיישבו בו עוד קודם ל[[חורבן בית ראשון]].{{הערה|1=[http://www.ybz.org.il/?CategoryID=475&ArticleID=1113&SearchParam=איפראן מסורת קהילת אִפראן כפי שנכתבה על ידי מורה אליאנס], ארכיון יד בן צבי.}}
 
החל מראשית התקופה הרומאית ישנן עדויות (ב[[תלמוד]], בכתבים [[רומים]] ונוצרים ובממצאים [[ארכאולוגיה|ארכאולוגים]] עתיקים) המלמדות על הימצאותה של קהילה יהודית גדולה בצפון אפריקה.{{הערה|[http://www.jewishvirtuallibrary.org/jsource/judaica/ejud_0002_0004_0_04010.html Carthage], Jewish Virtual Library.|שמאל=כן}} בספר [[יוסיפון (ספר)|יוסיפון]] המאוחר יחסית, נכתב כי הרומאים גירשו 30,000 יהודים לצפון אפריקה אחרי [[חורבן בית שני]].{{הערה|William David Davies, Louis Finkelstein, Steven T. Katz, '''The Cambridge History of Judaism: Volume 4, The Late Roman-Rabbinic Period''', Cambridge University Press, 2006, p. 69.|שמאל=כן}} בעיר הרומית העתיקה [[ווליביליס]] ששוכנת מצפון ל[[מקנס]] של ימינו, נמצאו כתובות בעברית על מצבות של קברים יהודים מהמאה השנייה לספירה, וכמו כן נמצאו כדים מעוטרים בציור של [[המנורה|מנורה]]. חלק מהחוקרים מאמינים גם שאחד משרידי המבנים שנמצאו בעיר היה [[בית כנסת]].{{הערה|1=Karen B. Stern, [http://books.google.co.il/books?id=ZHkykGfn5eYC&printsec=frontcover&dq=inscribing+Devotion+and+Death:+Archaeological&hl=iw&sa=X&ei=pt0CUtWaI8XVtAbI-oGoCg&ved=0CCwQ6AEwAA#v=onepage&q=volubilis&f=false Inscribing Devotion and Death: Archaeological Evidence for Jewish Populations of North Africa], BRILL, 2008, pp. 92, 196.|שמאל=כן}} לא ידוע רבות על אורחות חייהם של היהודים בצפון אפריקה בתקופה הרומית; מממצאים ארכאולוגים עולה שהם חיו בערי החוף ולא בפנים הארץ, עסקו כנראה במסחר, ובמאות 4–6 הקהילה היהודית חוותה פריחה, כנראה בשל התפתחות המסחר באזור או זרם מהגרים מארץ ישראל.{{הערה|1=Brent D. Shaw, [http://books.google.co.il/books?id=F8ZRPTgcjrcC&pg=PA262&dq=volubilis+synagogue&hl=en&sa=X&ei=64YXUsbIHNCQhQexjIGYAg&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Sacred Violence: African Christians and Sectarian Hatred in the Age of Augustine], Cambridge University Press, 2011, p. 263|שמאל=כן}} ידוע עוד שה[[יהודים]] בצפון אפריקה מרדו ברומאים בתקופת הקיסר [[טראיאנוס]] במאה ה-2 לספירה במה שידוע כ[[מרד התפוצות]]. מרכז המרד בצפון אפריקה היה [[לוב]], אך ייתכן שרבים מהלוחמים נסוגו לעבר האזורים ההרריים במרוקו מפני הצבא הרומאי.{{הערה| [[אברהם שטאל]], '''תולדות היהודים במרוקו''', הוצאת המדפיס הממשלתי, תשל״ד, עמ׳ 35-36.}}
 
קהילה יהודית המשיכה להתקיים באזור גם במהלך התקופה ה[[האימפריה הביזנטית|ביזנטית]]. לעיתים השלטון הביזנטי גזר על יהדות צפון אפריקה גזרות שונות. כך למשל הקיסר [[יוסטיניאנוס הראשון]] ב[[המאה ה-6|מאה ה-6]] הוציא צו נגד היהודים ועמים לא-נוצרים אחרים שהגביל את הפולחן הדתי שלהם, הורה על הפיכת בתי כנסת לכנסיות, והביע תקווה שהם יאמצו את דת ה[[נצרות]], עם זאת ההוראות של הצו כנראה לא נאכפו בפועל.{{הערה|1=James Allan and Stewart Evans, [http://books.google.co.il/books?id=xDNv6qZ_I-IC&pg=PR30&lpg=PR30&dq=Justinian+I+NORTH+AFRICA+JEWS&source=bl&ots=kaqmXwvVjd&sig=ud2tOqGarjv_HW1gdE7ueMVcaAk&hl=en&sa=X&ei=DXMOUoLGMI-BhQect4GACQ&ved=0CEsQ6AEwBQ#v=onepage&q&f=false "The Emperor Justinian and the Byzantine Empire"], Greenwood Publishing Group, 2005, p. xxx|שמאל=כן}} ישנן עדויות שגם בתקופת שלטונו של הקיסר [[הרקליוס, קיסר האימפריה הביזנטית|הרקליוס]] ([[610]]-[[641]]) היו רדיפות על רקע דתי כנגד היהודים בצפון אפריקה. בספר [[דוקטרינת יעקב]] מ[[המאה ה-7]], חיבור פולמוסי כנגד ה[[יהדות]], כתוב שהיהודים בצפון אפריקה אולצו [[טבילה לנצרות|להיטבל לנצרות]].{{הערה|1=Joshua Holo, [http://books.google.co.il/books?id=IloV9zlLxvIC&pg=PA271&dq=byzantium+north+africa+jews&hl=en&sa=X&ei=Z_QOUpykHKbX7Abe3YCYBg&ved=0CEoQ6AEwBQ#v=onepage&q=north%20africa&f=false Byzantine Jewry in the Mediterranean Economy], Cambridge University Press, 2009, pp. 33-35.|שמאל=כן}} אולם יש מחלוקת בין חוקרים של התקופה לגבי טיבן ואמינותן של עדויות אלה.{{הערה|Ibid, p. 34, note 32.}}
 
בעקבות המרת הדת של [[הממלכה הוויזיגותית]] ב[[ספרד]] ל[[קתוליות]] הורע מצב היהודים בספרד במאה ה-7, ושליטים מסוימים אף כפו עליהם גירוש מספרד או המרת דת. בעקבות זאת לאורך השנים [[583]]–[[693]] חל זרם הגירה של יהודים מספרד לאזור [[מרוקו]] של ימינו (וכן לשאר חלקי צפון אפריקה).{{הערה|[[חיים זאב הירשברג]], '''תולדות היהודים באפריקה הצפונית: התפוצה היהודית בארצות המגרב מימי קדם ועד זמננו''', הוצאת מוסד ביאליק, תשכ"ה, כרך 1, עמ' 33.}}
שורה 43:
בעקבות ריחוקה של מרוקו מהמרכזים האימפריאליים של ה[[ח'ליפות]] האסלאמית ששכנו בסוריה ועיראק, לרוב שלטו על מרוקו שושלות מוסלמיות עצמאיות. השושלת המוסלמית העצמאית הראשונה במרוקו הייתה [[השושלת האידריסית]] ([[788]]–[[974]]), שושלת [[שיעים|שיעית]] [[יזידים|יזידית]] שטענה שמוצאה המשפחתי הוא מ[[עלי בן אבי טאלב]] ולא ראתה את עצמה כפופה ל[[בית עבאס|ח'ליפות העבאסית]]. אידריס הראשון גזר גזירות קשות על היהודים וניסה לכפות עליהם את דת האסלאם, עד כדי כך שמקורות מסוימים מהתקופה מציינים שהוא הצליח למחות את הקהילות היהודיות והנוצריות באזורים שהיו בשליטתו. במקורות אחרים יש ראיות שמעידות שקהילות יהודיות שרדו גם במהלך תקופתו.{{הערה|חיים זאב הירשברג, '''תולדות היהודים באפריקה הצפונית: התפוצה היהודית בארצות המגרב מימי קדם ועד זמננו''', הוצאת מוסד ביאליק, תשכ"ה, כרך 1, עמ' 68-69}}
 
בנו ויורשו, אידריס השני, נודע ביחס סובלני כלפי היהודים והזמין אותם להתיישב בעיר [[פאס]] אותה הפך לבירתו. בתקופת השושלת האידריסית הוקמה [[אוניברסיטת אל-קרוויין]] בפאס והעיר נהפכה למרכז רוחני ואינטלקטואלי של עולם האסלאם. במקביל פאס נהפכה גם למרכז רוחני ואינטלקטואלי יהודי. בתקופה זו פעל בפאס המשורר היהודי ומחלוצי תחום ה[[בלשנות]] השמית [[יהודה אבן קריש]] ומלומדים יהודים רבים נוספים פעלו בעיר או היו ילידיה, כולל [[דונש בן לברט]], [[יהודה חיוג']], [[דוד בן אברהם אלפאסי]]. ההיסטוריון האנדלוסי המוסלמי [[אל-בכרי]] מציין: {{ציטוט|"היהודים היו רבים יותר בפאס מאשר בכל עיר אחרת ב[[מגרב]]. משם הם יצאו למסעות מסחר לכל ארץ בעולם".{{הערה|David Corcos, '''The Jews of Morocco under the Marinides''', The Jewish Quarterly Review , New Series, Vol. 54, No. 4 (Apr., 1964), p. 277|שמאל=כן}}}}
כחלק מהפריחה הרוחנית באזור, עלה מעמדם של יהודי [[צפון אפריקה]] בקרב התפוצה היהודית בעולם. כך למשל [[ישיבת ארץ ישראל (ימי הביניים)|ישיבת ארץ ישראל]], שעד אותה תקופה הונהגה על ידי [[גאונים]] בני משפחות ארצישראליות, החלה מסוף [[המאה ה-10]] להיות מונהגת על ידי גאונים שבמקורם מצפון אפריקה. מספר מהם יוצאי [[פאס]] ו[[סיג'ילמסה]].{{הערה|1=[http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=19977 ההנהגה העצמית של היהודים בארצות האסלאם במאות ה-7 עד ה-12 :המערכות הסטטיות - ההנהגה המרכזית הקדושה ואזורי רשותה], מאת [[מנחם בן ששון]], הספרייה הווירטואלית של מט"ח.}}
 
שורה 49:
 
====אל-מוראביטון====
במהלך אמצע המאה ה-11 שושלת [[אל-מוראביטון]] הצליחה לאחד את שבטי ה[[צנהג'ה]] לכוח רב עצמה, ויצאה למסע כיבושים שבמהלכו השתלטה על מרוקו ו[[אל-אנדלוס]]. ימי שלטונה של שושלת אל-מוראביטון היו תקופה של ביטחון יחסי עבור היהודים שנמשכה עד אמצע [[המאה ה-12]]. מספר יהודים מונו לתפקיד של [[וזיר]], מספר רופאים יהודים עבדו בחצר המלוכה, ומשוררים ואנשי רוח יהודים רבים פעלו בתקופתם. כשהיה צורך להרחיב את גודלו של [[אוניברסיטת אל-קרוויין|מסגד קרוויין]] המפורסם בעיר [[פאס]] הבתים היהודים ששכנו קרוב אליו הופקעו, אך בעליהם קיבלו כנראה פיצוי הוגן עבור נכסיהם.{{הערה|חיים זאב הירשברג, '''תולדות היהודים באפריקה הצפונית: התפוצה היהודית בארצות המגרב מימי קדם ועד זמננו''', הוצאת מוסד ביאליק, תשכ"ה, כרך 1, עמ' 88.}} מסמכים מ[[גניזת קהיר]] מלמדים על חלקם הבולט של יהודי מרוקו בסחר עם [[הודו]] החל מסוף המאה ה-11.{{הערה|חיים זאב הירשברג, '''תולדות היהודים באפריקה הצפונית: התפוצה היהודית בארצות המגרב מימי קדם ועד זמננו''', הוצאת מוסד ביאליק, תשכ"ה, כרך 1, עמ' 214.}} עם זאת, לצד הביטחון היחסי שהיה ליהודים בתקופה זו חלה גם התדרדרות הדרגתית במעמדו של המיעוט היהודי. במכתב של סוחר יהודי מהתקופה הוא כותב ששנאת יהודים נפוצה מאוד בעיר פאס.{{הערה|1=Norman Roth, [http://books.google.co.il/books?id=bHh5plYLhHEC&pg=PA113&lpg=PA113&dq=almoravids+jews&source=bl&ots=dt-Wts_TKr&sig=Pr-FYcCPk7c9VMAHTVXN_m2CZDE&hl=en&sa=X&ei=98TYUem-LIfTtAa0zYDgCA&ved=0CDQQ6AEwAg Jews, Visigoths, and Muslims in Medieval Spain: Cooperation and Conflict], Brill, 1994, pp.113-116.|שמאל=כן}} השליט [[יוסוף בן תאשפין]] הטיל על היהודים מס גדול לתשלום וכנראה גם החרים מרכושם. אותו שליט גם אסר על היהודים להתיישב בעיר [[מרקש]] שייסד אביו והורה שכל יהודי שייתפס בה בשעות הלילה יומת ורכוש משפחתו יילקח. עם זאת הגבלה זאת כנראה לא הייתה תקפה לבעלי מעמד גבוה; בכתביהם של [[הרמב"ם]] והפילוסוף [[יוסף בן יהודה אבן עקנין]] מוזכרים שני רופאים יהודים מפורסמים אשר הוזמנו על ידי יוסוף בן תאשפין למרקש כדי לייסד בה [[בית ספר לרפואה]] ולהיות לו ליועצים.{{הערה|[http://www.jewishvirtuallibrary.org/jsource/judaica/ejud_0002_0011_0_10675.html Ibn Kamniel] in Jewish Virtual Library.|שמאל=כן}}
 
====אל-מוואחידון====
[[קובץ:Maimonides house in Fes.JPG|ממוזער|ביתו של [[הרמב"ם]] ב[[פאס]].]]
תקופת המוראביטון השקטה יחסית באה לסיומה עם עליית שושלת [[אל-מוואחידון]] ששלטה ב[[מגרב]] ועל חלקים מ[[ספרד]] החל משנת [[1146]] ועד [[1269]]. קבוצה מוסלמית קנאית זו שאפה להכניס מתחת לכנפי האסלאם את כל בני המיעוטים במגרב, ובעיקר את ה[[יהודים]]. דינם של מי שלא התאסלמו היה מוות ואילו גזר דינם של אלו שאכן התאסלמו היה אפליה כלכלית וחברתית, שכן הכנות של ההתאסלמות שלהם הוטלה בספק, ולכן הם המשיכו להיות נתונים לגזרות והגבלות. על פי "ספר הקבלה" של המלומד היהודי בן התקופה רבי [[אברהם אבן דאוד]], באותן שנים "לא נותר יהודי אחד מאל-מהדיה (אשר ב[[תוניסיה]]) עד סילווס (אשר ב[[פורטוגל]])".{{הערה|H. Z. Hirschberg, '''A History of the Jews of North Africa''', vol. I (Leiden: Brill, 1974), pp.127–28|שמאל=כן}} אלפי יהודים נהרגו במהלך מסעות הכיבושים של אל-מוואחידון, רבים הקריבו עצמם על [[קידוש השם]], אחרים התאסלמו באמת או למראית עין בלבד, ויהודים רבים ברחו לארצות אחרות. בכתבי ה[[גניזת קהיר|גניזה הקהירית]] נמצא מכתב של סוחר יהודי בקהיר שמתאר את גלי הפליטים שמגיעים לעיר מהטריטוריות של אל-מוואחידון, וכמו כן את הסבל שעבר על היהודים בצפון אפריקה המערבית. כך למשל המכתב מציין ש-150 יהודים בעיר [[סיג'ילמסה]] בחרו למות על קידוש השם, לאחר שהועמדו בפני הבחירה של מוות או התאסלמות. [[אברהם אבן עזרא]] כתב [[קינה]] מפורסמת בשם "אהה ירד על ספרד" על האירועים תחת שושלת אל-מוואחידון. בקינתו זו הוא מציין את חורבנן של הקהילות היהודיות בערים השונות של ספרד ו[[מרוקו]] אחת אחר השנייה.
{{ציטוט|אנגלית=|שורות=כן|תוכן=...
וְהוֹי אֶקְרָא / כִּמְצֵרָה / עַל קְהִלַּת [[סיג'ילמסה|סַגְלְמַאסָה]],
שורה 70:
====השושלת המרינית====
[[קובץ:Book_of_Esther_IMG_1826.JPG|ממוזער|[[מגילת אסתר]] מ[[פאס]] שמתוארכת למאה ה-13 או ה-14]]
רק כאשר עלה לשלטון [[אבו יוסוף יעקוב בן עבד אל חק|אבו יוסף יעקוב]] ([[1269]]-[[1286]]), מייסד [[השושלת המרינית]] ששלטה עד [[1465]], בוטלו הגזירות שהוטלו על היהודים והקהילות היהודיות ב[[מגרב]] החלו להשתקם מהמאורעות שעברו עליהן. תחת השושלת המרינית היהודים נהנו מיחס משופר מצד השלטון, שראה בהם כמגשרים בינו לבין השושלות השולטות בספרד. היהודים גם לקחו חלק בסחר ב[[זהב]] לאורך מדבר ה[[סהרה]]. המרינים פיתחו רבות את [[מרוקו]] ובמיוחד את העיר [[פאס]] בירתם שבתקופתם אף נהפכה לעיר הגדולה בעולם לתקופה קצרה, ובשגשוג זה לקחו חלק גם יהודים. כך למשל בעיר פאס פעל [[מתמטיקאי]] יהודי שנחשב לאחד מגדולי המתמטיקאים בזמנו, וכן מלומדים רבים נוספים.{{הערה|David Corcos, '''"The Jews of Morocco under the Marinides"''', The Jewish Quarterly Review, New Series, Vol. 55, No. 1 (Jul., 1964), pp. 77-78, note 108.|שמאל=כן}} פאס חזרה למעמדה גם כמרכז יהודי חשוב, וכך למשל ה[[פילוסוף]] ופרשן המקרא הספרדי רבי [[יוסף אבן כספי]] מציין בכתביו שהוא שואף להגיע יום מחייו לעיר כדי ללמוד בה ביחד עם החכמים הגדולים שיושבים בה.
 
עם היחלשותם של המרינים מצב היהודים החל להתדרדר, ובשנת [[1437]] התרחשו פרעות ביהודי פאס בעקבות התפרצות דתית בעיר.{{הערה|Jane S. Gerber, '''Jewish Society in Fez 1450-1700''', Brill, 1980, p.19|שמאל=כן}} בעקבות טבח זה ה[[סולטן]] המריני בנה ליהודים רובע מסוגר משלהם באזור פאס אל-ג'דיד, ה[[מלאח]] הראשון במרוקו. על אף שכוונת הסולטן הייתה כנראה להגן על היהודים, העברתם למלאח הרעה את מצבם מבחינה כלכלית וביטחונית. במהלך המרד שהפיל את השושלת המרינית בשנת 1465 נערך [[הטבח ביהודי פאס (1465)|טבח גדול ביהדות פאס]] וכמעט כולה הושמדה.{{הערה|Norman A. Stillman, '''The Jews of Arab Lands: A History and Source Book''', Jewish Publication Society, 1979, p.81|שמאל=כן}} תחילה נערך טבח המוני בכלל יהודי פאס, כך שמקהילה בת אלפי נפשות נותרו שורדים בודדים (6 נשים ו-5 גברים), ולאחר מכן הוצאו להורג הסולטן המריני וה[[וזיר]] היהודי רב ההשפעה שלו.{{הערה|שם=הטבח|חיים זאב הירשברג, '''תולדות היהודים באפריקה הצפונית: התפוצה היהודית בארצות המגרב מימי קדם ועד זמננו''', הוצאת מוסד ביאליק, תשכ"ה, כרך 1, 291-298}} על פי עדות של סוחר מצרי בן התקופה, עבד אל-באסט, פרעות דומות נערכו באותה שנה כנגד יהודים ברחבי מרוקו.{{הערה|שם=הטבח}} רק עם עלייתה של [[השושלת הווטאסית]] ([[1472]]-[[1554]]) וקליטתם של מגורשי ספרד, יהדות מרוקו הצליחה להשתקם מהמאורעות הקשים.
 
=== לאחר גירוש ספרד ===
שורה 80:
'המגורשים' היו בדרך כלל הגורם הדומיננטי, המשכיל יותר ובעל היוזמה הכלכלית, ושמרו על השימוש ב[[לדינו]] ([[חכיתיה]]) בחלק מקהילותיהם כגון [[יהודי תטואן|תטואן]], [[טנג'יר]], [[סאוטה]] ו[[מלייה]] שהיו לימים בשליטה ספרדית. בין [[המאה ה-14]] ל[[המאה ה-16|מאה ה-16]] גדלה אוכלוסיית יהודי מרוקו בצורה משמעותית כתוצאה מהגירת יהודים מ[[חצי האי האיברי]], ורוב היהודים התרכזו בערים הגדולות של [[מרוקו]], על אף שחלק קטן מהמגורשים התיישבו גם באזורים כפריים. בעקבות גירוש ספרד הגיעו למרוקו מלומדים יהודים רבים, בהם רבי [[סעדיה אבן דנאן]], רבי [[שמעון לביא]] ורבים נוספים.
 
מרבית מגורשי ספרד הגיעו ל[[מרוקו]] בתקופת [[השושלת הווטאסית]] (1472-1554) שהנהיגה מדיניות דומה לזו של [[האימפריה העות'מאנית]] במזרח והסכימה לקלוט את היהודים שנמלטו מספרד. בתקופה זו הממלכות הנוצריות של ספרד ופורטוגל החלו לפלוש לשטחה של מרוקו עצמה, ובפרט להשתלט על ערי החוף שלה. כך נוצר מצב שיהודים שגורשו מ[[חצי האי האיברי]] הגיעו לנמלי מרוקו וסבלו מאלימות מצד פורטוגלים או ספרדים נוצרים גם שם. עם זאת, בהמשך מגורשי ספרד נהנו ממעמדם בתור קבוצת ביניים, ויהודים רבים קיבלו תפקידים [[דיפלומטיה|דיפולמטים]] ומסחריים בכירים ולקחו חלק ביחסים המדיניים בין הווטאסים במרוקו לבין הממלכות הנוצריות מאירופה. על פי המתואר בכתבי אירופאים ובכתבי רבנים מהתקופה, ניתן ללמוד שמראשית המאה ה-16 החלה תקופה של פריחה כלכלית של הקהילות היהודיות במרוקו, מה שהתבטא גם בחידוש ה[[מלאח]] של פאס ובהקמת מוסדות לימוד רבים.{{הערה|Joseph Tedghi. "Fez." Encyclopedia of Jews in the Islamic World. Executive Editor Norman A. Stillman. Brill Online, 2013.|שמאל=כן}}
 
מאמצע המאה ה-16 שלטה במרוקו [[השושלת הסעדית]] ([[1554]] – [[1659]]), שהצליחה להדוף את פלישותיהם של הממלכות הנוצריות ו[[האימפריה העות'מאנית]] לתחומי מרוקו. לפי ספר דברי הימים של יהודי פאס, החיילים העות'מאנים התאכזרו במהלך נסיגתם מ[[מרוקו]] ליהודים שנקלעו לדרכם במחוז [[סוס (אזור)|סוס]] ה[[ברברים (קבוצה אתנית)|ברברי]], לקחו שבויים מבניהם ואנסו נשים יהודיות. השושלת הסעדית לעומת זאת התייחסה ליהודים באופן חיובי. בין היהודים שמונו לתפקידים רמי-מעלה בממשל ובדיפלומטיה בזמנם מצוי השגריר היהודי, [[דון שמואל פאלאג'י]], שחתם בשם הסעדים על הסכם עם [[הולנד]], ההסכם הראשון שלהם עם מדינה אירופאית. הסעדים העבירו את עיר הבירה של מרוקו ל[[מרקש]] ובנו בה [[מלאח]] ליהודים. לצד הפתיחות כלפי היהודים, שהתבטאה במינוי יהודים לתפקידים בכירים, הכבידה השושלת הסעדית את נטל המס עליהם.
שורה 97:
שני הסולטנים שבאו לאחר מולאי אסמעאיל המשיכו ביחס סובלני יחסית ליהודים, וכך למשל השליט מוחמד אבן עבדאללה ([[1757]]-[[1790]]) החיה את העיר [[מוגדור]] והזמין את היהודים לבוא אליה ולסחור שם. בתקופתם יצור מטבעות המדינה היה מונופול בידיים יהודיות, ויהודים שימשו כבנקאים, מתרגמים, וכשליחי המלך במשא ומתן מול [[לואי החמישה עשר, מלך צרפת|מלך צרפת, לואי ה-15]] ומנהיגים אירופאים אחרים.
 
היורש של מוחמד אבן עבדאלה היה הסולטן [[יזיד]] ([[1790]]-[[1792]]) שרדף את היהודים וכונה בספר דברי הימים של יהודי פאס "יזיד המזיד".{{הערה|1=משפחת אבן דנאן, [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?84101&lang=eng ספר דברי הימים של פאס], בעריכת מאיר בניהו, המכון לחקר התפוצות, אוניברסיטת תל אביב, 1993, עמ' 157.}} תחת שלטונו של יזיד היהודים חוו מאורעות קשים ברחבי מרוקו. למשל כשיזיד כבש את העיר [[תטואן]] הוא הורה לקשור את העשירים מבין היהודים לסוסים ולגרור את גופותיהם ברחבי העיר. בנוסף המלאח היהודי בעיר נבזז ונשים יהודיות נאנסו.{{הערה|1=[http://bir.brandeis.edu/bitstream/handle/10192/25271/SchneckThesis2013.pdf?sequence=1 The Mellah: exploring Moroccan Jewish and Muslim narratives on urban space] by Tamar Schneck, Brandies University, 2013, p.61.|שמאל=כן}} פרעות דומות נערכו גם ביהודים ב[[מקנס]], [[רבאט]], [[אל-קסר אל-כביר]], טנג'יר וערים נוספות. מסורת של בני עיירת [[אופראן]] מדרום מרוקו מספרת ששליט אזורי מקומי מטעם יזיד קשר בשלשלאות 50 מגברי הקהילה ואילץ אותם לבחור בין התאסלמות למוות, ובעקבות זאת 50 הגברים החליטו למות על קידוש השם וקפצו בזה אחר זה לתוך אש בוערת.{{הערה|1=[http://jewishmorocco.org/?p=563 Ifrane d’’Anti-Atlas Cemetery] באתר jewishmorocco}}
 
=== המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 ===
שורה 113:
 
במהלך המאה ה-19 החל זרם מואץ יותר של [[עלייה]] יהודית ממרוקו ל[[ארץ ישראל]], בעיקר של רבנים חשובים ומשפחותיהם (כגון [[דוד בן שמעון|משפחת בן שמעון]], [[משפחת שלוש]] ו[[אהרן מויאל|משפחת מויאל]]). בשנת [[1846]] מולאי עבד אל-רחמן, שליט מרוקו, כתב למושל טנג'יר:
{{ציטוט|יהודים עשירים, שאלוהים יקלל אותם, הגבירו את מספר הנסיעות של הילדים שלהם (לארץ ישראל) בטענה שהם הולכים לעלות לרגל ל[[ירושלים]]. אבל הם לא חוזרים. כתוצאה מכך האסלאם נפגע בשתי דרכים: ראשית, מהקטנת ההכנסות ממס ה[[ג'יזיה]], שנית, הם מספרים לאויב על נקודות החולשה של המוסלמים. עם קבלת מכתב זה תמנע מהם להגיע לנמלים של טנג'יר ו[[לראש]]. תפעל ללא לאות במאמציך איתם. שאלוהים יהרוס אותם.{{הערה|Aomar Boum, '''From ‘Little Jerusalems’ to the Promised Land: Zionism, Moroccan Nationalism, and Rural Jewish Emigration''', The Journal of North African Studies, 2010, 15:1, pp. 51-69|שמאל=כן}}}}
 
במהלך המאה ה-19 [[הוצאה להורג]] [[סול חגוואל]], צעירה יהודיה מהעיר טנג'יר שהואשמה שהתאסלמה וחזרה ליהדות. היא נזכרת כ[[צדיק]]ה במורשת של יהודי מרוקו והיא הונצחה במספר רב של שירים ופיוטים.
שורה 176:
בתקופת [[מלחמת העולם השנייה]] רוב יהודי [[צפון אפריקה]] ([[אלג'יריה]], [[תוניסיה]] ו[[מרוקו]]) היו תחת שלטון צרפתי. ה[[יהודים]] במדינות תחת חסות [[צרפת]] קיוו בראשית [[מלחמת העולם השנייה|המלחמה]] לקבל את הגנתה של צרפת, בעיקר קיוו כך היהודים בני המעמד הבינוני-גבוה שהזדהו עם צרפת ואימצו את השפה והתרבות הצרפתיים לאורך שנות הפרוטקטורט. אולם לאחר תבוסת צרפת ב-[[1940]] וביסוס [[צרפת של וישי]], המשטר הצרפתי החל לנקוט בצעדים אנטי-יהודיים. ייתכן כי בשלב מסוים, תוכנית "[[הפתרון הסופי]]" של [[גרמניה הנאצית]] שאפה לחסל גם את [[יהדות צפון אפריקה]], והם נספרו תחת הקטגוריה של יהודים ב"שטחים צרפתיים לא כבושים". [[מבצע לפיד]] ב[[נובמבר]] [[1942]] ושחרור צפון אפריקה על ידי כוחות הברית מנעו מכוונות אלה להתממש.
 
לאחר כניעת הצרפתים לגרמניה ב-[[22 ביוני]] [[1940]] שיתפה פעולה הממשלה הצרפתית של וישי עם הממשל הגרמני שחוקק [[חוק מעמד היהודים|חקיקה אנטי יהודית]], לה [[מוחמד החמישי]] התנגד הצהרתית. המלך המרוקאי הצהיר שהוא לא יאפשר פגיעה ביהודים תחת חסותו, אך בעצמו חתם על הצווים שהרעו את מצבם של היהודים תושבי מרוקו. יש דיון בין החוקרים האם מוחמד החמישי שימש כחותמת גומי של משטר וישי או שהוא אכן ניסה להתנגד לצעדים אנטי-יהודיים.{{הערה|1=[http://www.quest-cdecjournal.it/focus.php?id=318 Contested Narratives: Contemporary Debates on Mohammed V and the Moroccan Jews under the Vichy Regime]|שמאל=כן}} בעקבות הצווים עובדים רבים פוטרו ממשרדי הממשלה, תלמידים יהודים סולקו מבתי הספר הצרפתיים הממשלתיים, יהודים לא הורשו לגור מחוץ ל[[מלאח]] (השכונה היהודית) ויהודים שגרו בשכונות אירופאיות גורשו מהן. בשנת 1941 הופצו כרוזים בצרפתית ובערבית בשכונה היהודית, הקוראים ליהודים להתייצב למפקד בעירייה שמטרתו הייתה לרשום את רכוש היהודים. אחרי המפקד שנערך בעיר [[מוגדור]] (Mogador, [[אסואירה]]), כתב פקיד עירייה בכיר שהוא מרוצה שהכול עבר ללא התנגדות מצד היהודים. נרשמו 153 בעלי רכוש, הרכוש הכללי נאמד ב-55 מיליון פרנקים צרפתיים.
 
יהדות מרוקו נפגעה פחות מן אלימות ביחס לאזורים אחרים של שלטון וישי. עם זאת, ב-15 בנובמבר 1942, זמן קצר לאחר שחרור [[קזבלנקה]] על ידי הצבא האמריקאי, נערך פוגרום ביהודי העיר בעידוד פקידים צרפתיים אנטישמים. היהודים סבלו מתקריות אלימות ספורדיות נוספות גם בערים אחרות ואף בכפרים מרוחקים. בנוסף למאורעות שחוו היהודים במרוקו עצמה, לפחות 153 יהודים ממרוקו, ששהו בצרפת בזמן [[גירוש היהודים מפריז (1942)|גירוש היהודים מפריז ב-1942]], גורשו ונרצחו ב[[אושוויץ]].{{הערה|M. Mitchell serels, '''Moroccan Jews on the Road to Aushwitz''', Sepharadim and the Holocaust, New York: Sepher-Hermon Press, 1995 pp. 95-96.|שמאל=כן}} מנגד, אלפי פליטים יהודים מאירופה שהגיעו למרוקו בתקופת מלחמת העולם השנייה נשלחו ל[[מחנה עבודה|מחנות עבודה]] שהוקמו בדרום-מזרח מרוקו, קרוב לגבול עם אלג'יריה.{{הערה|[http://www.shoa.org.il/files/.11911325.pdf היישוב היהודי בצפון אפריקה בזמן מלחמת העולם השנייה], המכון ללימודי השואה ע"ש חדווה אייבשיץ, עמ' 29.}} הקהילה היהודית המקומית הקימה ועדות חירום במטרה לסייע לפליטים היהודים מאירופה, הגדול שבהם קם בקזבלנקה על ידי עורכת הדין היהודיה [[הלן קאזס בן עטר]].
 
למרות הקשיים שבפניהם ניצבו היהודים ב[[מרוקו הספרדית]] תחת ממשל [[פרנסיסקו פרנקו|פרנקו]], הם סייעו לאחיהם באירופה בקליטת פליטים, משלוח חבילות וארגון ויזות ספרדיות.{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=שמעון כהן|כותרת=כשיהודי מרוקו נחלצו למען פליטי השואה|כתובת=http://www.inn.co.il/News/News.aspx/321309|תאריך=04 במאי 2016}}}}
 
===במרוקו העצמאית===
על רקע גלי עלייה המוניים של יהודים ממרוקו לישראל והגירה לארצות אירופה, הקהילה היהודית במרוקו הצטמצמה ובשנת [[1956]] נותרו במרוקו כ-160,000 יהודים. באותה שנה [[מרוקו]] הכריזה על עצמאותה מ[[צרפת]] ו[[ספרד]]. באירוע מכונן שב המלך [[מוחמד החמישי]] למרוקו לאחר תקופת הגלייתו על ידי צרפת. טרם הכרזת העצמאות המרוקאית ב-1956 היהודים במדינה בדרך כלל חששו מהמעמד החדש שיהיה להם במרוקו העצמאית, הן כמיעוט יהודי במדינה מוסלמית שבאופן הולך וגובר הקולות הלאומיים בה קיבלו השראה מ[[הליגה הערבית]] ורעיונותיו של [[גמאל עבד אלנאצר]] והן כמי שהזדהו מאוד עם השלטון הצרפתי וקשרו איתו קשר תרבותי, כלכלי ואף לשוני, וחששו שעזיבתו תדרוש מהם שינוי דרסטי באורחות חייהם. כחלק מהמאבק הלאומי המרוקאי היו התקפות על הממשל הצרפתי והמתיישבים האירופאים ולעיתים גם כנגד היהודים שזוהו איתם, ופעמים רבות העיתונים הלאומיים היו שופר להסתה אנטי-יהודית. בין הפגיעות האלימות ביהודים בתקופה שהובילה לעצמאות מרוקו: פרעות ב[[אוגוסט]] [[1953]] בעיר [[אוג'דה]] במהלכן נרצחו ארבעה יהודים וניסיון של המון מוסלמי לפרוץ ל[[מלאח]] של [[רבאט]] באותו חודש{{הערה|[http://www.jta.org/1953/08/24/archive/jews-killed-in-morocco-riots-raid-on-jewish-quarter-repulsed Jews Killed in Morocco Riots; Raid on Jewish Quarter Repulsed], JTA, August 24, 1953.|שמאל=כן}}; בשנת [[1954]] בעיירה [[פטיז'אן]] (אשר נודעה בהמשך בשם סידי קאסם), נרצחו שבעה סוחרים יהודים וגופותיהם הושחתו{{הערה|[[ירון צור]], '''קהילה קרועה: יהודי מרוקו והלאומיות 1954-1943'''. תל אביב: העמותה לחקר מערכות ההעפלה ע"ש שאול אביגור, אוניברסיטת תל אביב ועם עובד, תשס"ב 2001.}} ; [[פרעות]] אנטי-יהודיות בשנת [[1955]] בעיר [[מזאגאן]], במהלכן המונים מוסלמים פרצו למלאח היהודי, בזזו אותו והבריחו ממנו את 1700 תושביו שמצאו מחסה בחלק האירופאי שבעיר{{הערה|[http://www.jta.org/1955/08/26/archive/moroccan-jewish-leaders-leave-for-the-aix-les-bains-peace-talks#ixzz2hKqLoYcF Moroccan Jewish Leaders Leave for the Aix-les-bains Peace Talks], JTA, August 26, 1955.|שמאל=כן}};[[טבח]] באותו חודש בעיר [[וואדי זם]] (Oued Zem {{אנ|Oued Zem}}) בו נהרגה משפחה בת חמש נפשות ושני יהודים נוספים{{הערה|1=[http://jpress.org.il/Repository/getFiles.asp?Style=OliveXLib:LowLevelEntityToSaveGifMSIE_TAUHE&Type=text/html&Locale=hebrew-skin-custom&Path=INF/1955/09/15&ChunkNum=-1&ID=Ar00300&PageLabel=3 La repercussions sur la population juive des recentes emeutes] Information Juive, septembre 15, 1955.|שמאל=כן}} ועוד.
 
כמו כן לאורך המחצית הראשונה של המאה ה-20 צמח הפער בין היהודים למוסלמים במרוקו באופן משמעותי. בקרב היהודים היה חינוך אוניברסלי ועד 1956 כלל הילדים היהודיים למדו באחד מבתי הספר של רשתות החינוך היהודיות הרבות שפעלו במרוקו וגם הכשרות מקצועיות בבתי ספר של [[World ORT|אורט]] היו פתוחות בפני כל צעיר יהודי המעוניין בכך. לעומת זאת בקרב המוסלמים במרוקו רוב האוכלוסייה לא זכתה לחינוך בבתי ספר מודרניים, והרוב גם לא היו שותפים לאימוץ התרבות והשפה הצרפתיים.{{הערה|1=[[מיכאל אביטבול]], [http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=15688 מרוקו ויהודיה: במרוקו העצמאית], הספרייה הווירטואלית של מט"ח.}} אחד החששות שעלו עקב עצמאות מרוקו היה שמרוקו תלאים את בתי הספר היהודיים ותייעד את חלקם למוסלמים, ואכן ב[[אוקטובר]] [[1960]] שליש מבתי הספר של [[כי"ח]] הולאמו על ידי הממשלה המרוקאית. חברת כי"ח תמכה במידה מסוימת במגמה לשלב תלמידים מוסלמים, מתוך המחשבה שיש לצמצם את הפערים בין האוכלוסייה המוסלמית לאוכלוסייה היהודית.
שורה 257:
בשנת 1912 לאחר [[הסכם פאס]] הפך מרבית שטחה של מרוקו למדינת חסות צרפתית וחלק קטן בצפונה, למדינת חסות ספרדית. התהליך לווה בתמורות בתחומי הכלכלה והתרבות של יהודי מרוקו ובתהליך [[עיור]] מואץ שהוביל לגידול במספרן של הקהילות העירוניות. בתקופת ה[[פרוטקטורט]] כמעט כל יהודי מרוקו נעשו עירוניים, והקהילה היהודית ב[[קזבלנקה]] גדלה לממדים של עשרות אלפי תושבים, ובמהלך [[שנות ה-40 של המאה ה-20|שנות ה-40]], כמעט מחציתם חיו מחוץ ל[[מלאח]], בשכונות החדשות של העיר. ערים נוספות שהקהילה היהודית בהן גדלה היו טנג'יר, [[רבאט]], [[מרקש]], [[מקנס]] ו[[פאס]] כאשר בכל אחת מהן היו למעלה מ-10,000 יהודים. במהלך [[המאה ה-20]] נתקבלו נתונים על גודלה של הקהילה מ[[מפקד אוכלוסין|מפקדי אוכלוסין]] שנערכו של ידי השלטון הצרפתי ובהמשך, על ידי השלטון המרוקאי.
 
בשנת [[1947]] הגיעה הקהילה לשיא גודלה ומנתה 204,000 נפשות. בין השנים 1921 ל-1951 עמד אחוז יהודי מרוקו על כ-2.5 אחוזים מהאוכלוסייה המוסלמית. לאחר [[הקמת מדינת ישראל]], הורע מצבם של יהודי מרוקו והחל גל עלייה שנמשך עד 1956 ובמהלכו עלו כ-85,000 [[עולה חדש|עולים]]. בשנת [[1960]] מנתה הקהילה 160,000 נפשות ושיעורה עמד על 1.4 אחוזים מהאוכלוסייה המוסלמית. בהמשך, במהלך [[מבצע יכין]] עלו כ-80,000 יהודים נוספים. החל משנת 1964 מונה אולוסיית יהודי מרוקו פחות מאחוז מהאוכלוסייה המוסלמית. בשנת [[2006]] מנתה אוכלוסיית הקהילה 2,500 נפשות.{{הערה|1=[[ירון צור]], [http://mayaeh.tau.ac.il/wp-content/uploads/moreshet/_repositoryTL15/maroc-002.pdf יהדות מרוקו בתקופה הקולוניאלית], עמ' 59-60.}}{{הערה|1=עבור השנים 1964–1971: [[מיכאל אביטבול]], [http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=15686 מרוקו ויהודיה : מכינון משטר החסות ועד ערב מלחמת העולם השנייה ( 1912- 1939)], הספרייה הווירטואלית של מט"ח.}}{{הערה|[http://www.hcp.ma/Population-du-Maroc-par-annee-civile-en-milliers-et-au-milieu-de-l-annee-par-milieu-de-residence-1960-2050_a677.html Population of Morocco by calendar year (in thousands and mid) by place of residence: 1960-2050] by Le Haut Commissariat au Plan.|שמאל=כן}}
 
מבחינת נתוני הקהילות השונות, עולה כי בראשית המאה ה-20 הייתה הקהילה ב[[מרקש]] הגדולה במרוקו ובשנת [[1912]] מנתה 15,000 נפשות. בשנה זו מנתה קהילת [[מוגדור]] 12,000 נפשות. תהליך העיור המואץ הוביל לכך שבשנת [[1936]] הייתה קהילת יהודי קזבלנקה הגדולה בקהילות מרוקו ומנתה 38,000 נפשות ובשנת 1951 היא גדלה לכדי 80,000 נפשות. הקהילה במרקש הייתה השנייה בגודלה ובשנת 1936 מנתה 25,600 נפשות, כאשר מספר זה קטן לכדי 17,000 נפשות בשנת 1951. בשנה זו, היו הקהילות בפאס, מקנס ורבאט דומות בגודלן ואוכלוסייתן מנתה בין 13 ל-14 אלפי נפשות. לפי נתוני מפקד צרפתי נוסף שנערך בשנת 1951, כ-90 אחוז מהאוכלוסייה היהודית במרוקו הייתה עירונית.{{הערה|שם=הערה 1|1=ירון צור, [http://mayaeh.tau.ac.il/wp-content/uploads/moreshet/_repositoryTL15/maroc-002.pdf יהדות מרוקו בתקופה הקולוניאלית], עמ' 62.}}
שורה 321:
[[קובץ:קברי אגוז - 1.jpg|ממוזער|ימין|קבריהם של חללי
[[אגוז (ספינה)|אגוז]] ב[[הר הרצל]] ב[[ירושלים]]]]
אחרי [[השואה]], הופנו הזרקורים של [[התנועה הציונית]] בארץ ישראל אל [[יהדות צפון אפריקה]] ובמיוחד אל יהדות מרוקו, שהייתה הגדולה מבין הקהילות באזור. בשנת [[1948]] הקהילה היהודית מנתה כ-265,000 בני אדם. [[קום המדינה]] עורר התרגשות רבה בקרב היהודים במרוקו, ולצד זאת בשנים אלה החמיר מצבם של היהודים בשל התגברות ה[[טרור]] במדינה כחלק מהמאבק הלאומי המרוקאי. העיתונות הלאומית המרוקאית הייתה שופר מרכזי להסתה כנגד יהודים. המאורעות הקשים ביותר בתקופה זאת היו [[פרעות אוג'דה וג'ראדה]] שהתרחשו ביומיים 7–8 ביוני 1948 ובמהלכם נהרגו 42 יהודים, כולל נשים, ילדים ורב הקהילה של [[ג'ראדה]]. הפרעות הגבירו את קצב העלייה ואת חששם של היהודים לגבי עתידם במרוקו, ובין השנים 1948 ל-1956, כשמרוקו עדיין הייתה בשלטון צרפתי, עלו לישראל כ-85,000 יהודים.{{הערה|[http://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m01109.pdf יהדות מרוקו - עלייה וקליטה], מרכז המחקר והמידע של הכנסת}}.
בשנת 1956, עם חזרתו של [[מוחמד החמישי]], ובהמשך עם הכרזתה של מרוקו כמדינה עצמאית, עמדה שאלה לגבי עתידם של היהודים במרוקו - האם ישתלבו במרוקו העצמאית או האם יעלו ל[[ישראל]]. מאותה שנה (1956) הרשויות המרוקאיות אסרו עלייה של יהודים ממרוקו לישראל, והחלה תקופה של "עלייה בלתי לגאלית" באמצעות [[המחתרת היהודית במרוקו]]. כ-30,000 יהודים עלו ממרוקו לישראל בתקופת העלייה הבלתי חוקית, בין השנים [[1956]]–[[1961]]. מסלול העלייה בדרך כלל היה יציאה בספינות ממרוקו לעבר צרפת וספרד, ומשם המשך השיט לישראל. בשנת 1961 התרחשה טרגדיה גדולה כאשר אחת הספינות שהובילו עולים ממרוקו לישראל טבעה בלב [[הים התיכון]]. בעקבות טביעתה של ספינת [[אגוז (ספינה)|אגוז]] ומותם של 44 המעפילים היהודים ממרוקו שנמצאו עליה, לחץ בינלאומי הופעל על מרוקו והמגבלות שהוטלו על העלייה לישראל נחלשו. בנוסף מותו של מוחמד החמישי ועלייתו לשלטון של [[חסן השני]] תרמה גם היא להסרת חלק מהמגבלות על העלייה, שכן המלך החדש רצה להתקרב למערב וידע שאחרי אסון ספינת [[אגוז]] הוא יצטרך להגמיש את המדיניות כלפי עלייה יהודית.
 
שורה 339:
|-
|-style="background: #ccccff;"
|}
בשנת [[1967]] בעקבות [[מלחמת ששת הימים]] והאיומים שהתגברו על הקהילה היהודית במרוקו, החל הגל האחרון של עלייה ממרוקו, כאשר חלק מהם עלו לישראל ישירות וחלק אחר לאחר שהיית פרק זמן מסוים בארצות אירופה. מספר העולים ממרוקו מתחילת [[שנות ה-70]] עד תחילת שנות האלפיים עומד על כ-15 אלף. גל עלייה אחרון זה של יהודים ילידי מרוקו התאפיין ברמת השכלה ורקע סוציו-אקונומי גבוה של העולים, וכך למשל החל משנת [[1972]] שיעור האקדמאים בקרב עולים ילידי מרוקו עלה על שיעור האקדמאים בקרב יהודים ילידי ישראל.{{הערה|יצחק הברפלד וינון כהן, '''המהגרים היהודים לישראל: שינויים ברמות השכלה, בשכר ובהשתלבות כלכלית בשנים 1948–2008''', כתב עת "מגמות", נובמבר 2012, עמ' 534-504}}
 
שורה 359:
=== ספרות ===
לאורך הדורות כותבים יהודים במרוקו הוציאו לאור שלל רחב ומגוון של ספרים בנושאי ה[[פילוסופיה]], [[בלשנות]], [[מדעים]] ו[[דת]]. לפי ההיסטוריון [[ברנרד לואיס]]:
{{ציטוט|תוכן= ב[[מרוקו]] כמו ב[[יהדות פרס|איראן]], מצאו היהודים פיצוי מסוים על המצוקה החיצונית בחיי רוח פנימיים משלהם. בשתי המדינות התקיימה יצירה ספרותית משמעותית - ב[[צפון אפריקה]] בניב היהודי של ערבית וב[[איראן]] בניב היהודי של [[פרסית]]{{הערה|1=Bernard Lewis, [http://books.google.co.il/books?id=c0S4lOyfKSYC&printsec=frontcover&hl=iw&source=gbs_ge_summary_r&cad=0#v=onepage&q=MOROCCO&f=false The Jews of Islam], Princeton University Press, 1987, p.153.|שמאל=כן}}}}
יהדות [[מרוקו]] ב[[המאה ה-10|מאה ה-10]] הייתה ערש ה[[בלשנות]] ה[[עברית]], שהמשיכה להתפתח במאות ה-11 וה-12 בקרב [[יהדות ספרד]].{{הערה|{{פעמים|יוסף טובי|ה'רסאלה' והמחקר המשווה של העברית והערבית|29.9(1)|תשמ"ז 1986, עמ' 148-152}}.}} בין גדולי העוסקים בתחום הבלשנות ניתן למנות את [[דונש בן לברט]], [[יהודה חיוג']], [[יהודה אבן קריש]] ו[[דוד בן אברהם אלפאסי]]. מלומדים יהודים אלה בני המאה העשירית הציבו את היסודות הראשונים לחקר הלשון העברית וללימודים המשווים של הלשונות השמיות.
 
שורה 380:
מנהג שירת הבקשות הוא המסורת שחברי הקהילה יתכנסו בבית הכנסת בימי שבת בין חג [[סוכות]] ועד [[פסח]] לשירה שבה נוטלים חלק הרבנים, פייטנים וציבור המתפללים. לכל שבת מתוך 22 השבתות בהם הדבר נהוג יש רפרטואר שירים מיוחד משלה. שירת הבקשות נשענת הן מבחינה צורנית והן מבחינת המערכת המודלית שלה על ה[[נובה (מוזיקה ערבית)|נובה]] האנדלוסית הקלאסית.{{הערה|ראו עוד: [[אברהם אמזלג (עילם)|אברהם עילם אמזלג]], '''משקל ומקצב מוזיקלי בפיוט של יהודי מרוקו''', בתוך: '''פאס וערים אחרות במרוקו: אלף שנות יצירה''', הוצאת בר-אילן, 2013, עמ' 163}} שירת הבקשות קיבלה את המבנה הנוכחי שלה בשנת 1921 לאחר שיצא לאור ב[[מרקש]] הספר "[[שיר ידידות]]" שהיה חיבור משותף למספר רבנים וכלל מקבץ שירי קודש יהודיים ממגוון משוררים מתקופות שונות, במיוחד מ[[שירת ימי הביניים של יהדות ספרד]] ומהשירה העברית של יהדות מרוקו. הספר הציע סדר לשירה בשבתות ואף את ה[[מודוס (מוזיקה)|מודוס]] שבו צריך לשיר בכל שבת ושבת. מחברי הספר, ביניהם רבי [[דוד אלקיים]], חיברו את השירים העבריים ללחנים האנדלוסיים הקלסיים.{{הערה|חנה פתיה, [http://old.piyut.org.il/articles/1035.html דודי ירד לגנו – על שירת הבקשות של יהודי מרוקו], אתר "הזמנה לפיוט"}}
 
סגנון מוזיקלי ספרדי נוסף, שנשמר בעיקר בקהילות צפון מרוקו, הוא ה[[רומנסה]] הספרדית.{{הערה|על הרומנסה היהודית ספרדית בכלל ובקרב יהודי מרוקו בפרט ראו עוד: שושנה וייך-שחק, '''אין בואן סימן: מחוזות פיוט ומוזיקה של יהודי ספרד''', פרדס הוצאה לאור, 2006.}}
סגנונות מוזיקה נוספים שעם השנים נכללו בתרבות המוזיקלית של יהודי מרוקו באו מהתרבויות השונות שיהודי מרוקו היו בקשר עמן. היהודים באזורים ההרריים או הכפריים הושפעו מסגנון השירה ה[[ברברים (קבוצה אתנית)|בֶרבֶרי]], סגנון זה שמבוצע בחלקו גם על ידי נשים הוא שירת חול הנוגעת לענייני חיי היום-יום, שמבוצעת לצלילי תוף-יד (בנדיר) או [[כלי הקשה]]. החל מהמאה ה-19 היהודים הושפעו גם מהתרבות הצרפתית והמוזיקה המערבית-צרפתית של המאה ה-19 וה-20, וגם היא נהפכה לפופולרית בקרבם והותירה את חותמה.{{הערה|[[אברהם אמזלג (עילם)|אברהם עילם אמזלג]], '''לחנים ומבנים מלודיים צרפתיים בשירת יהודי מרוקו''', פעמים 117 (תשס"ט), עמ' 7-36.}} השפעה נוספת שניכרת בשירת הקודש של יהודי מרוקו היא השפעה ספרדית-מזרחית (מאזור טורקיה-ארץ ישראל) על לחניהם של כמה מה[[פיוט]]ים של תקופת [[הימים הנוראים]]. השפעה נוספת, בעיקר החל מהמאה ה-20, היא המוזיקה מארצות המזרח הערביות שנהפכו לפופולריות ב[[מרוקו]] כולה וכן גם בקרב היהודים.
 
שורה 400:
 
=== השכלה ותעסוקה===
בעת הטרום-מודרנית, עיקר ההשכלה והחינוך הוענקו לילדים יהודים ב[[מרוקו]] דרך לימודים מסורתיים ב[[בית כנסת|בתי הכנסת]]. לימודים אלה כונו לעיתים "כּוּתאבּ" או לחלופין "צלא" והיו מקבילים ללימודים של ילדים ב"[[תלמוד תורה|חדר]]" בקרב יהודי אשכנז. הלימודים המסורתיים כללו לימודי עברית, לימודים של כתבי הקודש ולימודי קרוא וכתוב. בהתאם לכך, במפקד צרפתי שנערך במרוקו בתחילת המאה ה-20 נמצא שחוסר [[אוריינות]] הייתה תופעה נפוצה בקרב המוסלמים במרוקו (בשיעורים מקבילים לארצות מתפתחות אחרות) אך כמעט ולא הייתה קיימת בקרב יהודי מרוקו. צעירים במרוקו באופן מסורתי בדרך כלל קיבלו את הכשרתם המקצועית מקרובי משפחתם. יהודים שבגרו את לימודי ה"כותאב" בהצלחה מרובה, המשיכו פעמים רבות ללימודים ב[[ישיבה|ישיבות]] גבוהות שפעלו ברוב ערי מרוקו. לרוב ישיבות אלה כללו חינוך והדרכה אישיים של כל תלמיד על ידי הרב, והכשירו את רבני העתיד של כל עיר.
{| border=1 cellpadding=4 cellspacing=0 style="float:left;clear:left;margin: 0.5em 1em 1em 1em; background: #f9f9f9; border: 2px #aaaaaa solid; border-collapse: collapse; font-size: 95%;" width=33%
|- style="background: #f9f9f1;"
שורה 423:
לקראת סוף [[המאה ה-19]] ותחילת [[המאה ה-20]] חל שינוי ניכר במערכת החינוך היהודית במרוקו עם כניסת רשת בתי הספר [[כל ישראל חברים]] - בתי ספר אלה לימדו בשפה הצרפתית מקצועות כגון מתמטיקה, מדעים וספרות לצד מקצועות יהודיים כגון עברית, והיסטוריה יהודית, ובכך התחרו בחינוך המסורתי שניתן בבתי הכנסת. מספר התלמידים בבתי הספר של כי"ח במרוקו היה גבוה מ-25,000 בשנות ה-50, ובנוסף פעלו בקרב יהודי מרוקו בתי ספר קהילתיים מקומיים, רשת בתי ספר ממשלתית צרפתית, ורשת בתי ספר בשם "[[אוצר התורה]]" שהופעלה על ידי יהודים-ספרדים מארצות הברית. חלק מבוגרי בתי הספר של כי"ח המשיכו את לימודיהם התיכוניים בלימודים אקדמיים במיטב האוניברסיטאות של [[צרפת]]. בנוסף פעלו ב[[מרוקו]] בתי ספר מטעם [[אורט עולמי|רשת אורט]] שהעניקו הכשרות מקצועיות מתקדמות. כדי להכשיר מורים לכלל מוסדות ההשכלה היהודיים במרוקו פעל מוסד גדול בשם "בית המדרש למורים" (Ecole Normale Hebraique').
 
כניסת בתי הספר של [[כל ישראל חברים]] ל[[מרוקו]] לוותה בביקורת מצד מספר רבנים וגורמים מסורתיים, שלא ראו בעין יפה את האופי הצרפתי-חילוני של בתי הספר וטענו שלא מספיק שעות מוקדשות לחינוך יהודי. עם זאת, מירב הרבנים במרוקו גילו פתיחות כלפי הארגון ותמכו בשילוב בין מערכת חינוך מודרנית ללימוד תורה. כך למשל רבי [[רפאל ברוך טולדנו]] מ[[מקנס]] שהקים ישיבות בעיר וחיבר מספר חיבורים חשובים, שלח את נכדיו לבית הספר של [[כי"ח]] מתוך שאיפה שהם יזכו להשכלה חילונית לצד השכלתם הדתית. רבי [[יצחק בן וואליד]] באמצע המאה ה-19 פסק בעד שליחת ילדים לבית הספר של כי"ח ב[[תטואן]], שהיה הראשון מסוגו במרוקו, ושלח את ילדיו שלו אליהם. ה[[משורר]] רבי [[דוד אלקיים]] חיבר שירים ומאמרים לעיתונות בזכות רכישת השכלה כללית. רבי [[רפאל אנקווה]] היה תומך נלהב של חינוך מודרני והקים קרן תרומות ייעודית עבור בית הספר המקצועי של כי"ח ב[[סלא]].{{הערה|1=Eliezer Bashan and Michael M. Laskier, [http://books.google.co.il/books?id=bW7aNxCGDKQC&pg=PA473&dq=eliezer+bashan&source=gbs_toc_r&cad=4#v=onepage&q=eliezer%20bashan&f=false "Morocco"], in: ''The Jews of the Middle East and North Africa in Modern Times'', Columbia University Press, 2003, p. 490|שמאל=כן}}
 
במקביל בשנות החמישים התפתחה במרוקו רשת מוסדות חינוך 'אהלי יוסף יצחק' של [[חסידות חב"ד]].{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.mako.co.il/judaism-inspiration-magazine/religious-community/Article-8b5931bf99e9951006.htm|הכותב=אבנר שאקי|כותרת=הקשר הסודי והמופלא בין חסידות חב"ד ליהדות מרוקו|אתר=mako|תאריך=14/01/17}}}} את התמיכה הפיננסית למוסדות אלו העניק ארגון [[ג'וינט|הג'וינט]].{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.col.org.il/show_news.rtx?fromAdmin=yes&artID=101310|הכותב=הרצל קוסאשוילי|כותרת=הרב עמאר: הרבי שם דגש מיוחד על השליחות במרוקו|אתר=col|תאריך=8/12/2016}}}}
 
לפי נתוני מפקד אוכלוסין שנערך בשנת 1947 במרוקו קרוב ל-50 אחוז מיהודי מרוקו התפרנסו ממסחר, 38 אחוז ממלאכה ותעשייה, והשאר עסקו בתחומים כגון מנהל (כולל שירותי דת) וחקלאות. בעוד שרוב רובה של אוכלוסיית מרוקו המוסלמית עסקה ב[[חקלאות]], רק מיעוט קטן של היהודים עסק בכך. בתחום המלאכה, [[צורפות]] הייתה מקצוע יהודי מובהק.{{הערה|[[ידידה כלפון סטילמן]], [http://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_17.6(1).pdf צורף יהודי ממארוקו ואומנותו – המשכיות ותמורה], פעמים 17, 1985, עמ' 96-111.}} לפי נתוני מפקד צרפתי נוסף שנערך בשנת 1951, כ-90 אחוז מהאוכלוסייה היהודית במרוקו הייתה עירונית.{{הערה|שם=הערה 1}}
שורה 448:
 
===צרפת===
יהודי מרוקו ניהלו קשרים תרבותיים וכלכליים ענפים עם [[צרפת]] החל מהמאה ה-19, ובתי הספר של [[כל ישראל חברים|כי"ח]] שפעלו בקרב יהודי מרוקו החדירו את התרבות הצרפתית בקרבם. בהתאם לכך צרפת היוותה את יעד ההגירה המרכזי ליהודים ממרוקו למעט ישראל. בראשית המאה ה-21 נמנו בצרפת כ-50,000 יהודים בצרפת שארץ לידתם היא מרוקו{{הערה|Eric H. Cohen, [http://www.rappaportcenter.biu.ac.il/Research/PDF/Hoveret_19-corrected9.11.09.pdf The Jews in France in the turn of the third millenium], Rapaport Center, Bar-Ilan University, 2009, p. 38.|שמאל=כן}} ובנוסף יש כנראה מספר עשרות אלפים נוספים שהם בני דור שני ושלישי. מכל [[צפון אפריקה]] הגיעו לצרפת למעלה מ-200 אלף יהודים לאחר [[מלחמת העולם השנייה]], וסייעו לשקם את הקהילה היהודית הצרפתית שנפגעה קשות במהלך [[השואה]]. על פי רוב יהודים יוצאי מרוקו בצרפת זכו להצלחה כלכלית וחברתית והשתלבו במהירות בחיים במדינה, ויצאו מתוכם אנשי רוח ועסקים רבים כולל זוכי [[פרס נובל]]. לאורך השנים מספר אלפים מתוך היהודים יוצאי מרוקו שהגיעו לצרפת עלו לישראל, [[עודד (תנועה)|תנועת עודד]] הייתה חשובה ליצירת מגמה זו בשנות ה-60 וה-70.
 
===צפון אמריקה===
[[קנדה]] הקלה בהענקת [[אשרה (ויזה)|ויזות]] ליהודים ממרוקו באמצע המאה ה-20 ואלפי יהודי מרוקו היגרו אליה, והקימו קהילות גדולות ב[[מונטריאול]] ו[[טורונטו]]. נכון לשנת [[1971]] היו בקנדה קרוב ל-6000 יהודים שארץ לידתם היא מרוקו.{{הערה|1=[http://archive.is/20130814220258/ejournals.library.ualberta.ca/index.php/csp/article/download/15665/12470 Canada's Jewish population: selected demographic characteristics], Canedian studies in population, Vol. 1; 1974, pp. 75-91.|שמאל=כן}} מספר אלפים נוספים היגרו ל[[ארצות הברית]] והשתלבו בקהילה היהודית הגדולה במדינה.
 
===דרום אמריקה===
הגירה של יהודים ממרוקו ל[[דרום אמריקה]] החלה באמצע המאה ה-19 בעקבות עליית חשיבותה של תעשיית הגומי (The Rubber boom {{אנ|Amazon rubber boom}}). יהודים רבים נסעו לדרום אמריקה, בפרט ל[[ברזיל]], והיו אחראים על המסחר בגומי ועל היצוא שלו ל[[אירופה]].{{הערה|[http://iussp2009.princeton.edu/papers/91803 The Moroccan Jews in South America: an unknown migration], Princton university, 2009.|שמאל=כן}} תופעה זו הייתה רחבת היקף יחסית ומאות משפחות יהודיות ערכו את המעבר ממרוקו לדרום אמריקה. לדעת חוקרים נהוג להעריך שתופעת ההגירה לדרום אמריקה נהפכה לנפוצה באמצעות "רשתות חברתיות", כלומר, מהגר שהגיע לדרום אמריקה ראה שיש הזדמנויות כלכליות, סיפר את זה במכתב לבני משפחתו, וזה הביא גם אחרים להגר.{{הערה|Aviad Moreno, Ethnicity in Motion: Social Networks in the Emigration of Jews from Northern Morocco to Venezuela and Israel, 1860-2010, PhD Dissertation: The department of Middle Eastern Studies, Ben-Gurion University of the Negev, 2015. |שמאל=כן}} בנוסף מה שהקל על ההגירה הייתה העובדה שרבים מיהודי מרוקו דברו ספרדית. [[ברוך בנאסרף]], זוכה [[פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה|פרס נובל לרפואה]], ואחיו [[פול בנאסרף]], פילוסוף חשוב, הם בנים למשפחה יהודית מצפון אפריקה שהגיעה ל[[ונצואלה]] כחלק מגל הגירה זה. בראשית המאה ה-21 נמנו בדרום אמריקה מספר אלפי יהודים ממוצא מרוקאי, כולל כ-3500 ב[[ארגנטינה]].
 
==מחקרים גנטיים==
לפי מחקרים גנטיים שנערכו במרוצת השנים עולה כי יהודי מרוקו חולקים [[כרומוזום Y|מוצא גנטי זכרי]] [[לבנטיני]] משותף עם רובם המכריע של [[יהדות התפוצות]], ולמעשה קרובים ביותר ל[[יהודי אלג'יריה]],{{הערה|{{Cite news|url=http://www.jpost.com/Health-and-Science/Study-completes-genetic-map-of-N-African-Jews|title=Study completes genetic map of N. African Jews|newspaper=The Jerusalem Post {{!}} JPost.com|access-date=2018-07-10}}}}, מאשר לקהילות עתיקות יומין שהתקיימו בקירוב גאוגרפי אליהן ב[[יהדות תוניסיה|תוניסיה]] וב[[יהדות לוב|לוב]].{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://web.archive.org/web/20131212215327/http://www.albanytribune.com/11122013-new-genetic-map-jewish-diasporas-oped/|כותרת=A New Genetic Map Of Jewish Diasporas - OpEd|תאריך=2013-12-12|תאריך_וידוא=2018-07-10}}}}{{הערה|{{Cite news|url=http://www.haaretz.com/print-edition/news/international-genetic-study-traces-jewish-roots-to-ancient-middle-east-1.456676|title=International Genetic Study Traces Jewish Roots to Ancient Middle East|date=2012-08-08|newspaper=Haaretz|language=en|access-date=2018-07-10}}}}{{הערה|{{Cite news|url=http://www.latimes.com/news/science/la-sci-african-jews-genes-20120807,0,4318520.story?track=rss|title=Genetics study of North African Jews tells migratory tale|last=Brown|first=Eryn|date=2012-08-07|newspaper=Los Angeles Times|language=en-US|issn=0458-3035|access-date=2018-07-10}}}}. לפי חלק מהמחקרים היהודים מקהילות אלו ספגו לתוכן יותר [[גיור|מתגיירים]] ממוצא [[ברברים (עם)|ברברי]] מקומי ו[[אפריקאים]] ופחות מתגיירים ממוצא אירופאי במרוצת הדורות מאשר היהודים במרוקו ובאלג'יריה שנשארו סגורים יותר כלפי מתגיירים ממוצאים אלה (פרט לסוגיית המתגיירות ממוצא אירופי). מחקר טען כי בטרם התגבשות הנצרות והאסלאם היהודים בצפון אפריקה היו פתוחים לקבלת גרים ואילו לאחר עליית דתות אלו נרתעו ונמנעו מקבלת "דם חדש" לתוכם, עד שהתחתנו עם מגורשי ספרד שלהם גם שורשים גנטיים אירופאים משנות השהייה של יהודים במחיצת עמים באירופה.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721222018:0|{{צ-מאמר|מחבר=Christopher L. Campbell, Pier F. Palamara, Maya Dubrovsky, Laura R. Botigué|שם=North African Jewish and non-Jewish populations form distinctive, orthogonal clusters|כתב עת=Proceedings of the National Academy of Sciences of the United States of America|כרך=109|עמ=13865–13870|שנת הוצאה=2012-08-21|doi=10.1073/pnas.1204840109|קישור=https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC3427049/}}}}
 
מחקר גנטי מצא כי כ-27% מיהודי מרוקו הינם צאצאים של אישה אחת.{{הערה|{{Cite news|url=https://www.jpost.com/Features/Genetics-and-the-Jewish-identity|title=Genetics and the Jewish identity|newspaper=The Jerusalem Post {{!}} JPost.com|access-date=2018-07-12}}}} במחקר משנת 2008 בהובלת ד"ר דורון בהר מ[[הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל|הטכניון]] נתגלה כי שיעור הגנים הנפוצים באזור (הפלוגרופ M1 ו-U6) נמוך מאוד בקרב יהודי צפון אפריקה - מה שמציע כי נישואין לברבריים או לערבים לא היה דבר נפוץ כלל וכי תאוריית ה"התגיירות ההמונית שהגדילה את סך היהודים ב[[מגרב]]" שהייתה נפוצה במחקר ההיסטורי של [[המאה ה-20]] שגוייה. בהר טען כי הממצא הגנטי תומך במסורות התרבותיות והאיסורים הדתיים של היהודים ל[[התבוללות]] עם החברה הכללית והעדפת [[אנדוגמיה]]. עוד עולה מן המחקר כי גם גנים [[אפריקה השחורה|אפריקאים שחורים]], שקיימים בשיעור של 20-25% בקרב הברברים במגרב (לדוגמה הפלוגרופ L), אינם נפוצים כלל בקרב יהודי צפון אפריקה וכי רק 1.3% מיהודי מרוקו נושאים את הגן הזה (בעוד ש-2.7% מ[[יהודי תוניסיה]] ו-3.6% מ[[יהדות לוב]] נושאים אותו).{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Doron M. Behar, Ene Metspalu, Toomas Kivisild, Saharon Rosset|שם=Counting the Founders: The Matrilineal Genetic Ancestry of the Jewish Diaspora|כתב עת=PLoS ONE|כרך=3|שנת הוצאה=2008-04-30|doi=10.1371/journal.pone.0002062|קישור=https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC2323359/}}}}
 
ממחקר אוטוסומלי עולה כי [[גנום|מבנם הגנטי]] של יהודי צפון אפריקה כמקשה אחת הוא כזה: 40-42% מסך הנבדקים העידו על שורשים ממוצא [[המזרח התיכון|מזרח תיכוני]], 37-39% מסך הנבדקים העידו על שורשים ממוצא אירופאי (בדגש על [[דרום אירופה]]) ו-20-21% מסך הנבדקים העידו על שורשים ממוצא צפון אפריקאי מקומי.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721222018:0}}
 
יהודי מרוקו אף קרובים לקהילות [[אשכנזים]] (הקרובים ביותר מקרב יהודי צפון אפריקה), וכי מרכיבה הגנטי של כשליש מכלל הקהילה (בדומה ליהודי אלג'יריה) מכיל מוצא [[דנ"א מיטוכונדרי]] מנשים מ[[דרום אירופה]] (בעיקר [[יוון]] ו[[איטליה]]) שכנראה מתחקה ל[[תקופת בית שני]] בעת התגבשו אבותיהם של היהודים (צאצאי קשרי חיתון בין זכרים יהודים לבין נשים מתגיירות מאירופה) שיהפכו לאבותיהם של עדות אשכנז ו[[יהדות ספרד]] (ובשל כך פחות נפוץ בקרב [[יהודי המזרח התיכון]] שאבותיהם לא היו במגע כה תדיר עם אירופאים בימי הבית השני).{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://web.archive.org/web/20121116090339/http://www.biology-direct.com/content/5/1/57|כותרת=Biology Direct {{!}} Full text {{!}} The origin of Eastern European Jews revealed by autosomal, sex chromosomal and mtDNA polymorphisms|תאריך=2012-11-16|תאריך_וידוא=2018-07-12}}}}
שורה 481:
 
== לקריאה נוספת ==
* חיים זאב הירשברג, '''תולדות היהודים באפריקה הצפונית: התפוצה היהודית בארצות המגרב מימי קדם ועד זמננו''', הוצאת [[מוסד ביאליק]], תשכ"ה.
* [[מיכאל אביטבול]], '''יהודי צפון אפריקה במלחמת העולם השנייה''', הוצאת מכון בן-צבי, 1983.
* [[חיים זעפרני]], '''השירה העברית במרוקו''', הוצאת [[מכון בן-צבי]], 1984.
* [[מיכאל אביטבול]], '''תג'אר אל-סולטאן - עילית כלכלית יהודית במרוקו''', הוצאת מכון בן-צבי, ירושלים, 1994.
* [[אליעזר בשן]], '''היהודים במרוקו במאה ה-19 והמיסיון האנגליקני''', [[הוצאת אוניברסיטת בר-אילן]], 1998
* [[אליעזר בשן]], '''יהדות מרוקו: עברה ותרבותה''', [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], 2000.
* [[אליעזר בשן]], '''נשות חיל יהודיות במרוקו: מגירוש ספרד עד המאה עשרים''', מכללת אשקלון, 2003.
* [[אליעזר בשן]], '''נשים יהודיות במרוקו, דמותן בראי מכתבים מן השנים 1733 - 1905''', [[הוצאת אוניברסיטת בר-אילן]], 2005
* חיים סעדון (עורך), '''מרוקו''', בסדרת "קהילות ישראל במזרח במאות התשע-עשרה והעשרים", הוצאת משרד החינוך ומכון בן צבי, 2004.
* [[ירון צור]], '''קהילה קרועה: יהודי מרוקו והלאומיות 1954-1943'''. תל אביב: העמותה לחקר מערכות ההעפלה ע"ש שאול אביגור, אוניברסיטת תל אביב ועם עובד, תשס"ב 2001.
שורה 496:
* [[אריה אזולאי]], '''נוער בסערה: תנועות הנוער היהודיות במרוקו''', הוצאת הספרייה הציונית, תשע"ב 2012.
* [[משה בר-אשר]], [[משה עמאר (פרופסור)|משה עמאר]], [[שמעון שרביט]] (עורכים), '''פאס וערים אחרות במרוקו: אלף שנות יצירה''', רמת-גן: אוניברסיטת בר-אילן, 2013.
* [[משה בר-אשר]], '''חקרי מערב, עיונים בלשונות ובמסורות, באורחות חיים ובתעודות של יהודי המגרב''', [[הוצאת מאגנס]], 2017
* [[אבי פיקאר]] - עולים במשורה
* [[אברהם שטאל]], '''תולדות יהודי מרוקו''', המחלקה לתרבות תורנית, משרד החינוך, 1978 [http://rosetta.nli.org.il/delivery/DeliveryManagerServlet?dps_pid=IE42170474 (לחצו לספר הסרוק במלואו באתר הספרייה הלאומית)]
שורה 519:
* {{סרטונים}} סרטו של ארנן צפריר [https://www.youtube.com/watch?v=TarnykO-sWI&list=PL7DBED26F18666803 "יהדות מרוקו"], 1964
* {{אוצר ישראל|ו|144|מוֹרוֹקָא|עמודים=134–136}}
* {{וידאו}} [https://www.youtube.com/watch?v=8IZr1v4DwUk יהודי מרוקו], באתר [[יוטיוב]]
* חן מלול, [http://blog.nli.org.il/chuppah/ כך חגגו קהילות במרוקו את כניסת הבנים ללימודי התורה בחדר], באתר [[הספרייה הלאומית]], ספטמבר 2017
 
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/יהדות_מרוקו"