אוטו פון ביסמרק – הבדלי גרסאות

באוקטובר [[1857]] קיבל [[פרידריך וילהלם הרביעי, מלך פרוסיה|פרידריך וילהלם הרביעי]], המלך הפרוסי, [[שבץ מוחי]]. אחיו, [[וילהלם הראשון, קיסר גרמניה|וילהלם הראשון]], עלה לשלטון כעוצר הממלכה. וילהלם הראשון נתפס תחילה כשליט מתון, אשר ידידותו עם בריטניה הליברלית באה לידי ביטוי בנישואי בנו, [[פרידריך השלישי, קיסר גרמניה|פרידריך וילהלם]], ל[[ויקטוריה, הנסיכה המלכותית|בתה הבכורה]] של ה[[ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת|מלכה ויקטוריה]]; בנם עתיד להיות [[וילהלם השני, קיסר גרמניה|וילהלם השני]], שליט האימפריה הגרמנית במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]]. ביסמרק מונה על ידי העוצר לשגריר פרוסיה ב[[האימפריה הרוסית|אימפריה הרוסית]]. לכאורה, היה מדובר בקידום, שהרי רוסיה הייתה אחת משתי שכנותיה העוצמתיות ביותר של פרוסיה. אולם, ביסמרק נדחק הצידה מן האירועים בגרמניה ונאלץ לצפות מן הצד, בחוסר אונים, כאשר [[צרפת]] סילקה את [[אוסטריה]] מ[[לומברדיה]] במהלך [[מלחמת אוסטריה-סרדיניה]]. ביסמרק טען שפרוסיה צריכה לנצל את חולשתה של אוסטריה ולהעביר את גבולותיה דרומה ככל הניתן, עד ל[[ימת קונסטנץ]], על הגבול השווייצרי. במקום זאת, פרוסיה גייסה חיילים ב[[חבל הריין]] על מנת להרתיע מפני התקדמות צרפתית נוספת ל[[ונציה|וונציה]].

 

 

אף על פי שהייתו הארוכה ברוסיה, ביסמרק לא היה מנותק לחלוטין בנעשה בעניינים פנים-גרמניים. הוא נותר מודע היטב הודות לידידותו עם [[אלברכט פון רון|רון]], איתו ביסס ביסמרק ברית פוליטית יציבה. ב[[מאי]] [[1862]], הוא נשלח ל[[פריז]] לשרת כשגריר ב[[צרפת]] והוא ערך ביקור בבריטניה באותו הקיץ. ביקורים אלו אפשרו לו להכיר ולהעריך מספר יריבים: [[נפוליאון השלישי]] בצרפת, ובבריטניה את ראש הממשלה [[הנרי טמפל]]; את שר החוץ, הרוזן [[ג'ון ראסל, רוזן ראסל הראשון|ג'ון ראסל]], ואת הפוליטיקאי הקונסרבטיבי [[בנג'מין ד'יזראלי]]. ד'יזראלי התרשם מביסמרק מאוד, ובאחד ממכתביו כתב עליו: