|
==הזמריר בישראל==
ב[[ישראל]] נפוץ מאוד הזמריר עד ימינו, וישנם זמרירים שהפכו לנכסל[[נכס צאן ברזל]] של התרבות המקומית. כך, למשל, הזמריר המפרסם [[תפוז|תפוזים]] שכתבה ב[[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]] [[נעמי שמר]] - "התפוזים, התפוזים, טובים באלף אחוזים...", או הזמריר המפרסם את סבון הכלים "ננס" - "ננס, ננס, אל המטבח נכנס / עושה לך טוב עושה לך קל / ננס, ננס" (מושר ללחנו של השיר ''Heigh-Ho'' מתוך הסרט "[[שלגיה ושבעת הגמדים (סרט)|שלגיה ושבעת הגמדים]]"), והזמרירים הקלאסיים - "לכלב שלי קניתי דוגלי, האו האו, דוגלי מזון לכלבים", ואף "ביצים ביצים". סרטון הפרסומת לסבון "נקה 7" הפך ל[[קאלט]] בזכות הזמריר משנת [[1963]] שליווה אותו ("הוא ירוק, הוא כחול, הוא לבן / הוא עדין, הוא נעים, רענן / ולבן לתינוק הוא הצבע / אלסבון מצוין נקה 7.") והקהל באולמות הקולנוע הצטרף לזמריר ומחא כפיים במקומות המתאימים. זמרירים אלו הצטיינו במנגינה קליטה, והיותו של הרדיו המדיום הפרסומי הביתי הבולט, עד תחילת [[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות ה-70]] העניקה להם יכולת לחשיפה מקסימלית.
בשנות ה-70 החלו תשדירים טלוויזיוניים ב[[הערוץ הראשון|ערוץ הראשון]] והיחיד עד אז, שכונו "תשדירי שירות". כמה מאלו לוו בזמריר קליט, והפכו אף הם לנכסי צאן ברזל של התרבות הישראלית. מתוכם זכורים, בין היתר, הזקנה המזמרת "תרמתי דם" למנגינת הנושא של ה[[אופרה]] [[כרמן]], הזמריר בעל הניחוח של להקת [[התרנגולים]] - "קח עוד תפוז, אתה יודע למה", ו"אשכוליות או לא להיות".
|
