מנואל אסאניה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסרת קטלוג כפול בין קטגוריה:אישים במאה ה-20 וקטגוריות בנות שלה (תג) (דיון) |
מ תיקון קישור |
||
שורה 12:
==שנים מאוחרות==
לאחר ניצחון הימין בבחירות ב-[[19 בנובמבר]] 1933, הוא פרש זמנית מהפוליטיקה ועסק בכתיבה. בשנת 1934 הוא חזר לפוליטיקה ויסד את מפלגת השמאל הרפובליקנית שאחדה את [[מפלגת הפעולה הרפובליקנית]] עם המפלגה הרדיקלית סוציאליסטית רפובליקנית של [[מרסל דומינגו]] והארגון הרפובליקני גלגה אוטונומה (ORGA). לאחר [[המרד באסטוריאס]] הוא נעצר כחשוד בעמידה מאחורי המרד, הועמד לדין, זוכה ושוחרר בינואר 1935. לאחר שחרורו פעל להקמת [[החזית
במאי 1937, לאחר התפטרות [[פרנסיסקו לרגו קבלרו]] מראשות הממשלה, העדיף אסאניה למנות את [[חואן נגרין]] על פני [[אינדיקיו פרייטו]], כיוון שהיה בעל אופי יותר רגוע ובזכות קשריו הטובים עם הקומוניסטים, בהם הרפובליקה הייתה תלויה כיוון ש[[ברית המועצות]] הייתה ספק הנשק העיקרי של הרפובליקה במלחמה. אולם בהמשך, לאחר שהקומוניסטים השתלטו על המשטרה ועל עמדות מרכזיות בצבא ובמוסדות שלטון אחרים התנגד אסאניה להידוק הקשרים של הממשלה עם הקומוניסטים ו[[ברית המועצות]]{{הערה|1=[http://books.google.com/books?id=QHZtdxLLVBsC The Spanish Civil War: A Modern Tragedy By George Richard Esenwein], עמוד 247}}, אך מצא את עצמו חסר יכולת השפעה ממשית. באוגוסט 1938, בעת משבר ממשלתי לאחר התפטרות השרים שייצגו את [[קטלוניה]] ו[[ארץ הבאסקים]], הוא נתבקש על ידי ראש הממשלה [[חואן נגרין]] לאשר מינוי שני שרים, מבלי שהתייעץ בו באופן ממשי. על מנת למנוע אפשרות שאסאניה יבקש לפטר את נגרין, תוך ניצול המשבר הממשלתי, נגרין והקומוניסטים הפעילו את הצבא באופן מאיים{{הערה|1=[http://books.google.com/books?id=-VarDLHA3_YC&pg=PA474 Burnett Bolloten, '''The Spanish Civil War: Revolution and Counterrevolution''', UNC Press, 1991], pages 617-618}}
|