דאון גימלי – הבדלי גרסאות

הטייסים פתחו מיד את מדריך החירום, וחיפשו את החלק לגבי הטסת המטוס כאשר שני המנועים כבויים, אך גילו שאין במדריך חלק שכזה. פירסון גרם למטוס [[דאייה|לדאות]] במהירות של 220 [[קשר (יחידת מידה)|קשר]] - הניחוש הטוב ביותר שלו לגבי המהירות האופטימלית. טייס-המשנה קווינטל החל לבצע חישובים כדי לראות אם יצליחו להגיע לוויניפג. לצורך החישוב השתמש בנתונים מאחד ממכשירי הגיבוי המכניים ובנתוני המרחק שסיפקו פקחי הטיסה בוויניפג, באמצעות מדידת המרחק שעבר [[הד]] המטוס על מסכי ה[[מכ"ם]] שלהם. המטוס איבד 15,000 רגל לאורך 10 [[מייל ימי]] (18.5 ק"מ), מה שנתן [[יחס גלישה]] של בערך 11:1, ולאור נתון זה הגיעו פקחי הטיסה וקווינטל למסקנה, שטיסה 143 לא תצליח להגיע לוויניפג.

 

 

במהלך ההתקרבות פתח קווינטל את [[כן נסע|כן הנסע]] הראשי בעזרת "הפלת [[כבידה]]" (כלומר, פתיחה ללא מנוע חשמלי אלא בעזרת משקל כן הנסע והתנגדות הרוח), אך גלגל החרטום לא ננעל. מהירות המטוס הלכה ופחתה מה שהפחית את הזרם שסיפקה טורבינת המגח, והפך את השליטה במטוס קשה יותר ויותר. ככל שהתקרבו התברר שהיו גבוהים מדי, ופירסון ביצע תמרון המכונה "החלקה הצידה", כדי להגביר את הגרר שלהם ולהנמיכם. ברגע שגלגלי המטוס נגעו במסלול הטייסים דרכו בכוח על ה[[בלם (מכשיר)|בלמים]], מה שגרם להתפוצצותם של חלק מהצמיגים. המטוס נחת כשהוא מחליק על גחונו הקדמי ששפשף את המסלול. הוא נעצר כשחרטומו מושפל מטה עקב העובדה שגלגל החרטום לא ננעל, כל זאת במרחק של כמה עשרות מטרים מאירועי "יום המשפחה" שבקצה המסלול.