משה מרדכי אפשטיין – הבדלי גרסאות

|תלמידיו=בנו הרב חיים שרגא פייבל אפשטיין

נולד ב[[באקשט]] (סמוך ל[[וילנה|ווילנה]]) לבילא חנה ולרב [[צבי חיים אפשטיין]], רבה שלרב באקשטהמקום. למד בבית אביו ולאחר מכן ב[[ישיבת וולוז'ין]] ונחשב בה ל[[עילוי (לימוד)|עילוי]]. לאחר שנפטר [[שרגא פייבל פרנק]], הגביר מאלקסוט, פרברה של [[קובנה]], ביקשה אלמנתו גולדה למלא את צוואתו ולהשיא את בנותיהן לתלמידי חכמים מובהקים. היא נסעה לישיבת וולוז'ין כדי למצוא [[שידוך]] לבתה הראשונה. ראש הישיבה הרב [[נפתלי צבי יהודה ברלין]] התלבט בין הרב משה מרדכי אפשטיין ובין הרב [[איסר זלמן מלצר]]. היא הזמינה את גיסה - בעל אחותה - הרב [[זבולון בריט]], רבה של העיר [[פלונגיאן]], לבחון את שניהם, אך גם הוא התקשה להכריע. כאשר נסעו היא, גיסה ושני התלמידים לרב [[יצחק אלחנן ספקטור]] ב[[קובנה]], התקשה גם הוא לבחור בין שניהם. לבסוף הוא שאל אם יש לה בבית בת נוספת הצריכה להינשא, ואכן בשנת [[תרנ"ב]] ([[1892]]) נישאה הבת חיה מנוחה לרב משה מרדכי אפשטיין, והבת בילא הינדא נישאה לרב איסר זלמן מלצר. לאחר נישואיו המשיך ללמוד תורה וכבר בהיותו אברך צעיר היה נחשב כאחד מגדולי התורה.

עוד בתקופת לימודיו ב[[ישיבת וולוז'ין|וולוז'ין]], היה בקשר עם [[הראי"ה קוק]] שלמד שם. באותה תקופה (ואף שמר איתו על קשר לאחר מכן ובמיוחד בא"י)הוא והושפעהושפע מתפיסת הגר"א והנצי"ב שיש לקומם את א"י במעשה,באופן מעשי לכןולכן היה פעיל באגודת סתר ציונית בשם "[[נס ציונה - אגודת סתר ציונית|נס ציונה]]". מטרת חברי האגודה, שכולם היו בחורי ישיבה, הייתה לעלות לארץ ישראל. מזכיר האגודה היה פסח פרידלנד,. גיסו של הרב אפשטיין - הרב [[איסר זלמן מלצר]] - היה חבר בה, וחבר נוסף באגודה היה הרב [[אברהם דוב כהנא שפירא]] - הרב האחרון של [[קובנה]] שחיבר את הספר המפורסם 'דבר אברהם'. קיומה של האגודה נשמר בסוד, משום שהרוסים אסרו עיסוק בענייני יישוב ארץ ישראל, שהייתה ארץ זרה תחת שלטון טורקי.

בשנת תרנ"ד התבקש על ידימינהו הרב [[נתן צבי פינקל]]{{הערה|, לימים מחותנו - בנו של רבי נתן צבי, הרב משה פינקל, היה חתנו של הרב אפשטיין.}} לעמוד בראש הישיבה שייסד - [[ישיבת כנסת ישראל (סלובודקה)|ישיבת סלבודקה]], יחד עם גיסו - הרב מלצר. מאוחר יותר עבר הרב מלצר כדי לעמוד בראשות [[ישיבת סלוצק]]. מאז ועד מותו התמסר לניהול הישיבה ורבים מרבני ליטא ופולין מבוגרי הישיבה היו תלמידיו. לצד אמירת השיעורים היה אחראי על הניהול הכספי וגיוס התרומות. במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]] נדד עם ישיבתו ל[[מינסק]] ול[[קרמנצ'וג]] ובשנת 1919 שב לסלבודקה. בשניבעת [[ישיבת כנסת ישראל (סלבודקה)#המחלוקות על שיטת המוסר|המחלוקתהמחלוקות על שיטת המוסר]] שניטשו בישיבה כנגד עמד בעקשנות לימינו של רבי נתן צביהרב פינקל. במקביל לראשות הישיבה שימש גם כרב הפרבר הקובנאי סלבודקה. בסוף שנת 1924 הוחלט להעלות את תלמידי הישיבה לארץ ישראל. חברון נבחרה בשל היותה מקום מרוחק מפוליטיקה ומחלוציות חקלאית. בנוסף, בירושליםהיה גרוחשש אנשישאנשי [[היישוב הישן]] שהיוהשמרנים שמרנים, והיה חששבירושלים שלאלא ירצו בקרבתם ישיבה שתלמידיה בעלי הופעה 'מודרנית'. הישיבה נקראת עד היום על שם העיר - [[ישיבת חברון]]. הרב אפשטיין שהה אז בארצות הברית במסע התרמה למען הישיבות, יחד עם [[הרב קוק]] ו[[אברהם דוב כהנא שפירא|הרב שפירא]] מ[[קובנה]]. מאוחר יותר הוא עלה לחברון, ושהה בה כשנה. אחר כך חזר לסלבודקה לנהל שם את ענייני הישיבה, ושוב חזר לחברון. ב[[פרעות תרפ"ט]] נרצחו 24 מתלמידי הישיבה, ביניהםבהם אחיינו של הרב אפשטיין. הרב אפשטיין, משפחתו וכל מי שהסתתר בביתו ניצל. ה[[טבח חברון (מאורעות תרפ"ט)|טבח בחברון]] שבר אותו נפשית, והוא חדל כמעט מלתפקד. ההנהגה נמסרה לחתנו הרב [[יחזקאל סרנא]] שהקים מחדש את הישיבה בירושלים, בשכונת [[גאולה (שכונה)|גאולה]].

את חידושיו פרסם בספרי "לבוש מרדכי" על ה[[תלמוד|ש"ס]]. ותשובותתשובות ששלח לשואלים נדפסו על ידי משפחתו בספר [[שו"ת]] לבוש מרדכי.

על ספריו חתם בשם 'עפשטיין', ומאוחר יותר ב[[ארץ ישראל]] הוחלפה האות ע' בא' - 'אפשטיין'. בנו היחיד - הרב חיים שרגא פייבל - שינה את צורת כתיבת השם, והחליףהחליף את האות ט' באות ת' - 'אפשתין', זאת כדי ליצור בידול מן השם 'אפשטיין' שהמחזיקים בו היו בדרך כלל [[לוי (יהדות)|לויים]].

אחיו הגדול, הרב אליהו דוד אפשטיין, היה חתנו של רבי [[מרדכי מאושמינא]]. אחותו קריינה הייתה נשואה לרב [[נפתלי מנחם הוטנר]], בנו של רבי [[יוסף זונדל הוטנר]] ("ר' זונדל איישישוקר"). בתם צביה נישאה לרב [[מאיר חדש]], לימים ה[[משגיח]] של ישיבת חברון.{{ש}}כאמור היה חתנו של רבי [[שרגא פייבל פרנק]] וגיסו של רבי [[איסר זלמן מלצר]].

* בתו - '''פייגא''', אשת הרב [[משה סקרוטה]], ר"מ ב[[ישיבתבישיבת כנסת ישראל (סלובודקה)|ישיבת כנסת ישראל]]. נרצח בעת חיסול גטו קובנא{{הערה|עליו, ראו: [https://isheiisrael.wordpress.com/2018/08/30/%D7%A8%D7%91%D7%99-%D7%9E%D7%A9%D7%94-%D7%A1%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%98%D7%94/ '''רבי משה סקרוטה'''] - בלקסיקון הרבני "אישי ישראל"}}.

* בתו - '''שרה זלאטה''', אשת הרב [[משה פינקל (רב)|משה פינקל]] - בנו של [[הסבא מסלבודקה]], מראשיר"מ הישיבהבישיבה בסלבודקה ובחברון וחמיו של הרב [[שמחה זיסל ברוידא]].

* בתו - '''פעשא מרים''', אשת הרב [[יחזקאל סרנא]] [[ראש ישיבה|ראש ישיבת]] [[ישיבת חברון|חברון כנסת ישראל]] וחבר [[מועצת גדולי התורה]].

* בתו - '''לאה''', אשת הרב [[יוסף זוסמנוביץ]] היה, רב ב[[סלובודקה]] ורבה של [[וילקומיר]].

* בתו - '''רחל''', אשת הרב [[משה חברוני]], [[ראש ישיבה|ראש]] [[ישיבת חברון]] וחבר [[מועצת גדולי התורה]]

* בתו - '''צילה''', אשת הרב [[אהרן כהן (ראש ישיבה)|אהרן כהן]] ראש [[ישיבת חברון]].

* בנו - הרב חיים שרגא פייבל.

כאמור מאות מבוגרי ישיבתו שהיוהיו לרבנים. מפורסמים היו תלמידיו, מהםבהם: