מלחמת סיסרא – הבדלי גרסאות

{{ציטוט|תוכן=לָמָּה יָשַׁבְתָּ בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם לִשְׁמֹעַ שְׁרִקוֹת עֲדָרִים לִפְלַגּוֹת רְאוּבֵן גְּדוֹלִים חִקְרֵי לֵב: גִּלְעָד בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שָׁכֵן וְדָן לָמָּה יָגוּר אֳנִיּוֹת אָשֵׁר יָשַׁב לְחוֹף יַמִּים וְעַל מִפְרָצָיו יִשְׁכּוֹן|מקור=שופטים פרק ה', פסוקים ט"ז-י"ז|אנגלית=}}ומנגד, שבטים אחרים, יותר מאוימים, כמו: [[יששכר]], [[שבט מנשה|מנשה]], [[שבט אפרים|אפרים]] ו[[שבט בנימין|בנימין]], כן סייעו במלחמה אך לא נטלו בה תפקיד מרכזי{{הערה|כפי שעולה משירת דבורה, {{תנ"ך|שופטים פרק |ה', פסוקים י"ד-ט"ו|יד|טו}}. וכמובא בהמשך.}}.

לאחר שנודע ל[[סיסרא]] שברק אסף את צבאו על [[הר תבור|הר התבור]] כדי להלחם בו, הוא הזעיק את 900 מרכבות הברזל שלרשותו, ויצא לקראתו. מולו, ברק קיבל הוראה מדבורה על פי ה[[נבואה]], לרדת אל העמק ולערוך מלחמה עם סיסרא. בעוד ברק יורד מההר, התחוללה סופת [[רעם|רעמים]] שהבהילו את סוסי מרכבותיו של סיסרא{{הערה|{{ציטוטון|'''וַיָּהָם''' ה' אֶת סִיסְרָא וְאֶת כָּל הָרֶכֶב וְאֶת כָּל הַמַּחֲנֶה לְפִי חֶרֶב לִפְנֵי בָרָק|{{תנ"ך|שופטים פרק |ד', פסוק ט"ו|טו}}}}. המילה 'ויהם' במקרא, [https://yhb.org.il/?p=7123 משמעותה קול רעמים].}}. כמו כן, באותה סערה ירד גם גשם עז שהציף את [[נחל קישון|נחל הקישון]] שב[[עמק יזרעאל]] שלרגלי הר תבור, וזה עלה על גדותיו ומילא את העמק במים שהפכו את העמק לבוצי: {{ציטוטון|נַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם נַחַל קְדוּמִים נַחַל קִישׁוֹן}}{{הערה|1={{תנ"ך|שופטים |ה, |כא|קצר=כן}}}}. עובדה זו סייעה לברק, משום שצבא סיסרא הורכב ממרכבות ברזל כבדות אשר באזור שבו נחל עולה על גדותיו מסוגלות בנקל לטבוע בבוץ, ובכך לצאת מכלל שימוש. אפשרי שזו הייתה כוונתו של ברק, ומשירת דבורה משתמע שאכן תנאי [[מזג אוויר|מזג האוויר]] הביאו את התוכנית להצלחתה{{הערה|1={{תנ"ך|שופטים |ה, |כ-|כב|קצר=כן}}}}. על פי תיאור הנביא את המלחמה, צבא יבין הושמד לחלוטין: {{ציטוטון|וַיִּפֹּל כָּל מַחֲנֵה סִיסְרָא לְפִי חֶרֶב לֹא נִשְׁאַר עַד אֶחָד|שופטים פרק ד', פסוק ט"ז}}. המשך הקרב אינו מתואר במפורט במקרא, אך משירת דבורה ניתן להבין שהשבטים אפרים, בנימין, מכיר (מנשה), זבולון, נפתלי ויששכר תקפו את הצבא הכנעני הנסוג ל[[תל מגידו|מגידו]] ול[[תענך]] וגרמו לו נזק נוסף:

במהומה שהשתררה בשדה הקרב סיסרא ירד ממרכבתו ונס אל אוהלה של [[יעל אשת חבר הקיני]] אשר שכן בקרבת מקום, מתוך כוונה למצוא אצלה מקלט{{הערה|1="כי שלום בין יבין מלך חצור ובין בית חבר הקיני" {{תנ"ך|שופטים |ד |יז|קצר=כן}}}}. יעל נתנה לסיסרא מחסה, ועל פי המדרש גם שכבה עמו.{{הערה|1= ראו {{תנ"ך|שופטים |ה, |כז|קצר=כן}} המרמז לכך}} על פי המתואר בסיפור המעשה ובשירת דבורה, יעל השקתה את סיסרא ב[[חלב]] על אף שביקש מים, במטרה להרדים אותו. כאשר נרדם סיסרא יעל הרגה אותו על ידי מכה ב[[עצם הרקה|רקתו]] בעזרת יתד האוהל שאותו תקעה בראשו בעזרת [[מקבת]], וכשראתה את ברק מחפש את סיסרא קראה לו והראתה לו את אויבו המת. בכך התקיימה נבואת דבורה שביד אשה ימסור ה' את סיסרא. יעל הפכה לגיבורה בקרב בני ישראל וסיפור גבורתה ופיקחותה נזכר ב[[שירת דבורה]].