למידה – הבדלי גרסאות

ההערכה בהוראה אינה רק אמצעי בקרה העומד לרשות המורים לצורך מעקב על התקדמות התלמידים, היא גם משפיעה על [[אידאולוגיה|תפיסת עולמם]]. הציפיות שעל פיהן מבוססת ההערכה הופכות עם הזמן לאמת מידה שעל פיה התלמיד מעריך את עצמו. אך משום שהקריטריונים להערכה מבוססים על משתנים הניתנים [[מדידה והערכה|למדידה]] היא מחזקת רק ציפיות מסוימות ואינה נוגעת בתכונותיו האחרות. יחסו של התלמיד ללמידה, עניינו במעשיו, כנוותו בשעה שהוא מטפל בבעיה ותכונות דומות מתחמקות מכלי ההערכה של בית הספר{{הערה|שם=הגיונות}}.

על פי אמות מידה חברתיות התכונות שההערכה הפורמלית מחזקת הן משניות בחשיבותן ולרוב הן שליליות על פי אמות מידה אישיותיות והתפתחותיות{{הערה|שם=הגיונות}}.

 

יתרה מזאת, הערכה מכל סוג מנתקת את הלומד ממושא עיסוקו ומפנה את עניינו לסיפוק הצפוי לו ממקור ההערכה החיצוני. כתוצאה מכך עד מהרה התלמיד מתחיל להיות מעוניין יותר בשבח ובציון טוב מאשר בדבר שבו הוא עוסק בכל רגע נתון. בדרך זו תופסת הציפיה לשבח שבא מן החוץ את מקום ה[[סיפוק]] הפנימי שקדם לו. ההערכה מסיטה את התלמיד מהעיקר שבדברים שבהם הוא עוסק אל עבר הציון הטפל ובמקביל מצמצמת נטייתו לפעול באופן יזום מתוך חשש מהערכה שלילית{{הערה|שם=הגיונות}}.