הסכם השלום בין ישראל לירדן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←פתיח: קישורים פנימיים |
←רקע: יחסי ישראל וירדן משנות השישים עד השמונים: עריכה, שום מילה על הסכם לונדון? |
||
שורה 14:
ב-25 בספטמבר 1973 הזהיר חוסיין את [[גולדה מאיר]] על כך שקיפאון בתהליך המדיני האזורי עלול להאיץ מלחמה. שר הביטחון דאז [[משה דיין]] הגיע למסקנה שירדן לא תשתתף במלחמה וזאת בעקבות הנתק ביחסים בינה לבין סוריה ומצרים, אם כי ביום פרוץ המלחמה עצמה לא היה כה בטוח בכך. באביב שלפני כן נעשו ניסיונות מצריים וסוריים לשלב את ירדן בהכנות למלחמה אבל חוסיין היה מסויג באשר להשתתפותו. בעקבות חששותיו מ[[חיל האוויר הישראלי]] וזכירתו את המחיר ששילם ב-1967 סירב להשתתף במלחמה באופן פעיל. במהלך [[מלחמת יום הכיפורים]] עצמה נעשו ניסיונות זהירים הן של ישראל והן של ירדן לא להתסיס את האווירה ביניהם. כאשר ירדן רצתה לשלוח כוחות שריון לאזור [[רמת הגולן]] היא שלחה מברק דרך [[הנרי קיסינג'ר]]{{הערה|Henry Kissinger, Years of Upheaval, p.506|שמאל=כן}}. ישראל החליטה שהיא תתקוף כל טנק שיעמוד בדרכה כולל טנקים ירדנים שישתתפו השתתפות פעילה נגד ישראל. וכך, כאשר 30 טנקים ירדניים נעו לעבר עמדות של צה"ל בגולן נערך קרב בו השמיד צה"ל 22 טנקים ירדנים. עם זאת, הורה דיין לא לפרסם ש"צה"ל פגע בטנקים ירדניים"{{הערה|אריה בראון, דיין במלחמת יום הכיפורים, עמ' 189-190.}}.
במהלך אפריל [[1987]], נוהלו בחשאי שיחות בין שר החוץ דאז, [[שמעון פרס]], לבין גורמים בממשלת ירדן, לרבות ראש הממשלה [[זיד א-ריפאעי]]. במסגרת השיחות שבוצעו בלונדון ניסה פרס לקדם את הרעיון שלפיו ממלכת ירדן תחזור לשלוט באוכלוסייה ה[[פלסטינים|פלסטינית]] [[|הגדה המערבית|בגדה המערבית]] במתכונת כלשהי, ובמקביל תחתום על חוזה שלום עם ישראל. לאחר חתימתו של פרס ושל חוסיין מלך ירדן על הסכם מסגרת הכפוף לדיונים ולהסכמת הממשלות, הסכם שנקרא באופן בלתי רשמי [[הסכם לונדון (פרס-חוסיין)|הסכם לונדון]], שב פרס לארץ וניסה לקדם את ההסכם בתיווכה של ארצות הברית. אלא ש[[יצחק שמיר|שמיר]], ראש הממשלה דאז, התנגד להסכם והביא לטרפודו, הן מחמת החשש שוועידה בינלאומית המתווכת בדיוני הההסכם, עלולה להטיל לחץ על ישראל להגעה לפתרון המנוגד לאינטרסים שלה, והן מחמת העובדה שפרס סירב להעביר לידיו עותק של הסכם המסגרת החתום "מחשש להדלפות".{{הערה|Shimon Peres, 1995, ''Battling for Peace: Memories'', Orion Books}} שמיר לא היה מסוגל לאשר מסגרת שלפרטיו המדויקים הוא לא נחשף.
בעקבות ה[[אינתיפאדה]] שפרצה ב-1987 חשש חוסיין שהיא תתפשט גם לתוך ארצו דבר שגרם לו ב-1988 להכריז על [[ניתוק הזיקה|ניתוק מנהלי מהגדה המערבית]], אירוע אותו רואה משה ז"ק בספרו "חוסיין עושה שלום" כגורם שאיפשר את חתימת הסכם השלום בין ישראל לירדן. מכיוון שישראל בתקופה זו לא הייתה מוכנה לנהל משא ומתן עם [[אש"ף]], לא הייתה לפלסטינים ברירה אלא להיעזר בחוסיין בניהול המשא ומתן באופן עקיף עם ישראל. וכך, ל[[ועידת מדריד]] ב-1991 הגיעה "משלחת ירדנית-פלסטינית משותפת". משלחת זו החזיקה מעמד עד אוגוסט 1993 אז גילה חוסיין שישראל ואש"ף מנהלות משא ומתן ללא ידיעתו. בעקבות כך נאלץ לתת לגיטימיות לפלסטינים כמו זכות הטלת [[וטו]] בנושאים הקשורים למשא ומתן הישראלי-ירדני.▼
▲
==הדרך להסכם וסעיפי ההסכם==
| |||