חואן דומינגו פרון – הבדלי גרסאות

פועלו של פרון לקידום אינטרס מעמד הפועלים ומעמד הביניים, משך את תשומת לבם של המעמד הגבוה. בתחילת [[1945]] התחילו להיווצר נגד פרון אופוזיציות הן מימין והן משמאל. ב-[[9 באוקטובר]] 1945 קבוצה של קציני צבא אילצו את פרון להתפטר, האחרון הסכים בתנאי שיקיים נאום אחרון מול מזכירות מפלגת העבודה. הנאום שנתן הכעיס עד מאוד את מתנגדיו והוביל למעצרו. בהמשך לכך [[אדאלמירו גוליאן פראל]]{{אנ|Edelmiro Julián Farrell}} ראה בפרון כסכנה לנשיאותו וניסה לשקם את ממשלתו דרך כליאתו של פרון וסילוקו מהממשלה.{{הערה|שם=נאברוב|Navarro, Marysa. 1977. The Case of Eva Perón. Women and National Development: The Complexities of Change 3(1). pp. 229-240}}{{הערה|Seoan, María. 2011. Eva de la Argentina. Illusion Studios}}

 

 

תקופת נשיאותו הראשונה התאפיינה ב[[לאומנות]] קיצונית דמוית [[פאשיזם]] ובתמיכה גורפת של האיגודים המקצועיים, כשהוא נעזר בפופולריות הסוחפת של אשתו [[אווה פרון|אוויטה]] דיכא כל גילויי [[אופוזיציה]], אסר את מתנגדיו והגביל את [[חופש הדיבור]]. אווה פרון הייתה נציגת "חסרי החולצות", מעמד הפועלים, ולתקופה מסוימת גם האדם השני המשפיע ביותר בפוליטיקה הארגנטינאית. במקביל, חיזק פרון מאוד את האיגודים המקצועיים – בסיס תמיכתו, והרחיב את השירותים הסוציאליים להמונים. למשנתו הכלכלית קרא "העמדה השלישית" – שילוב אלמנטים מן ה[[קומוניזם]] וה[[קפיטליזם]]. לימים, נקראה דרכו ומורשתו "[[פרוניזם]]". לאווה אכן היה תפקיד מרכזי בקביעת מדיניות בעלה, אולם זאת רק לאחר היבחרותו לנשיאות [[ארגנטינה]]. אווה גם סיעה לבעלה בתפקידו כנשיא והייתה כצל וכממלאת מקומו, ומתוקף כך גם נהגה לקיים נאומים ולחתום על הסכמים בשמו של פרון. ואף הקימה וניהלה את "קרן אווה פרון", קרן רווחה לנזקקים אשר חילק, בין היתר, נעלים ומשחקים לילדים נזקקים. דבר שהעלה את קרנה של אווה בעיני הציבור בארגנטינה.{{הערה|שם=נאברוב}}