הבדלים בין גרסאות בדף "יצחק דנציגר"

ביטול גרסה 24217772 של Talmoryair (שיחה) – לא הבנתי למה שחזרת אותו
(שחזור)
(ביטול גרסה 24217772 של Talmoryair (שיחה) – לא הבנתי למה שחזרת אותו)
=== נעורים ===
[[קובץ:Klinikat danziger.jpg|ממוזער|שמאל|250px|יצחק דנציגר (שני מימין) עם משפחתו ליד הקליניקה בירושלים, [[1926]]]]
'''נולד בשם מקס וילהלם יצחק דַנְצִיגֶר''' (Danziger) נולד ב-[[1916]] ב[[ברלין]] בירת [[הקיסרות הגרמנית|גרמניה]] למשפחה [[יהדות גרמניה|יהודית]] [[בורגנות|בורגנית]] ו[[ציונות|ציונית]]. אביו, ד"ר [[פליקס דנציגר]], שירת כ[[רופא]]-[[מנתח]] ב[[צבא האימפריה הגרמנית|צבא הגרמני]] ב[[מלחמת העולם הראשונה]] והקים ב[[תל אביב]] את [[בית החולים דנציגר]]. אמו, מלכה (מלי) רוזנבליט, למדה בסמינר לגננות; דנציגר הגדיר אותה כ"[[בוהמה|בוהמיינית]] היחידה במשפחה".{{הערה|1=עומר, מרדכי, '''יצחק דנציגר''', מוזיאון ישראל, ירושלים, 1981, עמ' 13.}} אחיה הם [[פנחס רוזן]] וד"ר [[לאו רוזנבליט]].
 
אמו של דנציגר, שבבגרותו נודע ביפי תוארו, נהגה לכנות אותו 'פֶּטֶר', משום שכתינוק נחשב מכוער. "המיילדת אמרה", סיפרה אחותו הבכורה של יצחק, "גברת דנציגר, זה רק יכול להשתפר, ואמא שלי הסתכלה עליו ואמרה: 'איינא שווארצע-פטר' [Schwarzer Peter]. שווארצע-פטר הייתה דמות כזאת במשחק קלפים ברביעיות, משהו כמו "[[למך (משחק קלפים)|חוּשַם]]", שמי שמקבל את הקלף שלו מפסיד במשחק".{{הערה|1=ליבנה, נרי, "אגדת דנציגר", '''הארץ''', 12.2.2002.}}
בשנת [[1923]], לאחר פתיחת שערי [[ארץ ישראל]] לעלייה על ידי [[המנדט הבריטי]], [[העלייה השלישית|עלתה]] המשפחה לארץ ישראל והתיישבה ב[[ירושלים]], שם פתח אבי המשפחה מול [[שער הפרחים]] [[מרפאה]] בשם "קליניקת דנציגר". מלכה עבדה כ[[אחות]] הראשית לצד [[נזיר]]ות [[נצרות|נוצריות]] שהובאו לארץ ישראל ממסדר נוצרי בעיר [[המבורג]]. לאבי המשפחה היו קשרים רבים עם פקידי המנדט ועם ה[[אליטה]] ה[[ערבים|ערבית]] של ירושלים, הוא אף שימש כרופאו האישי של [[עבדאללה הראשון, מלך ירדן|עבדאללה הראשון]], [[מלך ירדן]].
 
בשנים [[1923]]–[[1925]]1923–1925 נשלח יצחק, האמצעי בין שלושת ילדי המשפחה, ללימודים ב"בית הספר לחינוך פרוגרסיבי", בית ספר פרטי בהנהלת [[דבורה קאלן]]. את לימודיו המשיך בשנים [[1926]]–[[1929]] ב[[הגימנסיה העברית רחביה|גימנסיה העברית רחביה]], לאחר שבשנת [[1925]] זכה בפעם הראשונה לחינוך אמנותי כשנשלח בקיץ לשיעורי אמנות פרטיים, עם אחותו ועם [[זהרה שץ|זהרה]], בתו של [[בוריס שץ]], בביתו של שץ בבניין "[[בצלאל]]" בירושלים.
 
עם פרוץ [[מאורעות תרפ"ט]] עקרה המשפחה אל בית מחוץ לחומות [[העיר העתיקה]], בסמוך ל[[בית טיכו]], ואילו יצחק, ביחד עם אחיו ואחותו, נשלח לבית דודתם ב[[ברלין]]. בשנת [[1930]] התאחדה המשפחה מחדש ועברה ל[[תל אביב]], שם פתח ד"ר דנציגר את בית חולים דנציגר ברחוב [[ישראל גרוזנברג|גרוזנברג]] בעיר; המשפחה עצמה התגוררה בבית מול בית החולים. יצחק נשלח ללמוד ב[[הגימנסיה העברית הרצליה|גימנסיה העברית הרצליה]], שם למד גם [[ציור]] אצל [[ישראל פלדי]] והצטרף ל[[תנועת נוער|תנועת הנוער]] "[[בית"ר]]". בשנת [[1932]] נשלח ללימודים ב[[פנימייה]] של [[בית הספר הריאלי]] ב[[חיפה]], שם למד עד שנת [[1933]].
* גמזו, חיים (עורך), '''ציור ופיסול בישראל''', הוצאת [[דביר (הוצאת ספרים)|דביר]] תל אביב תשי"ז, 1957.
* גרשוני, משה; לביא, רפי; תומרקין, יגאל, "דנציגר", '''סטודיו''', גיליון מס' 76, אוקטובר נובמבר 1996, עמ' 19–23.
* זיסמן, יוסף, "נמרוד - האידיאל הכנעני", '''מאזנים, ירחון לספרות''', ע’ (7): 60-61, 1996.
* [[שרה חינסקי|חינסקי, שרה]], "שתיקת הדגים, מקומי ואוניברסלי בשיח האמנות הישראלי", '''[[תיאוריה וביקורת]]''', גיליון מס' 4, סתיו, 1993, עמ' 105–122.
* [[מרים טל|טל, מרים]], "הגדול בפסלי ישראל", '''הבוקר''', 20.8.1965.