היסטוריה של עם ישראל – הבדלי גרסאות

על-פי המסופר בספרים [[שמואל]] ו[[מלכים]] כינון ה[[מונרכיה|משטר המלוכני]] הביא לשינוי משמעותי במצבו של עם ישראל. איחוד השבטים תחת הנהגה מרכזית הפך את ישראל למעצמה אזורית. בתקופת מלכותו של [[דוד]] עם ישראל הכניע את עמי הסביבה, ושיעבד אותם. תקופת [[שלמה]] בנו, מוזכרת כתקופת של שגשוג כלכלי ושלום. על פי המסופר בתנ"ך, עול המסים והיריבות הוותיקה בין שבטי ישראל הצפוניים ל[[שבט יהודה]], הביאו לפיצול הממלכה המאוחדת לשתי ממלכות: [[ממלכת ישראל|ישראל]] בהנהגת שבט אפרים, ו[[ממלכת יהודה|יהודה]] בהנהגת שבט יהודה, ובירתה [[ירושלים]]. תקופת קיומן זו לצד זו התאפיינה ביחסי שלום ומלחמה ביניהן לסירוגין, כשלרוב ממלכת ישראל הייתה הגדולה והחזקה מבין השתיים. אולם, בשונה מממלכת יהודה, ששמרה בדרך כלל על יציבות שלטונית והונהגה עד סופה על ידי שושלת מלוכה אחת - [[בית דוד]], זועזעה ממלכת ישראל תכופות על ידי חילופי שלטון ושושלות. היישובים בממלכות ישראל ויהודה היו ככל הנראה זעירים, אך עברו תנופת עיור ופיתוח ב[[המאה ה-9 לפנה"ס|מאה ה-9 לפנה"ס]]. בשנת [[722 לפנה"ס]] נחרבה סופית ממלכת ישראל לאחר מצור אשורי ממושך וגלי הגליות שהחלו ב-734 לפנה"ס. ממלכת [[אשור]] כבשה את [[שומרון]] בירת הממלכה והגלו חלק מאוכלוסיית ממלכת ישראל (בעיקר את בני המעמד הגבוה) לפחוות שונות ברחבי האימפריה האשורית, ובמקומם הובאו אנשים מארצות אחרות שכבשו האשורים קודם לכן (שכונו "[[כותים]]") בהתאם למדיניות ההגליה שנקטו כלפי העמים שכבשו כדי למנוע את מרידתם בשלטון האשורי החדש בארצם. לאחר הגלייתם נעלמו למעשה גולי אשור (שבמסורת היהודית המאוחרת כונו "[[עשרת השבטים]]") מההיסטוריה. בניגוד לתיאור המקראי, מן המחקר עולה כי יתר האוכלוסייה של ממלכת ישראל נותרה במקומה תחת מסים כבדים לאשור, רבים משרידי ממלכה זו היגרו דרומה לממלכת יהודה ונטמעו בה.{{הערה|1=[http://www.youtube.com/watch?v=doSUerUtK2Y ישראל פינקלשטיין, הרצאה שמינית מתוך סדרת הרצאות בנושא "ישראל הקדום"] ב[[אוניברסיטת תל אביב]]. לקוח מדף ה[[יוטיוב]] הרשמי של האוניברסיטה.}} ממלכת יהודה המשיכה להתקיים עד שנת [[586 לפנה"ס]]. היא נכבשה על ידי ממלכת [[בבל]] בהנהגת [[נבוכדנצר השני]]. הבבלים החריבו את [[בית המקדש הראשון]], והגלו את העלית החברתית לבבל. חלק מתושבי יהודה נמלטו למצרים ולמקומות נוספים, ומתקופה זו ואילך החלו לצמוח מרכזי הגולה של היהדות. ממלכות יהודה וישראל מוזכרות במקורות חיצוניים מהמאהמ[[המאה ה-9 לפנה"ס]].{{הערה|ראו: [[יוחנן אהרוני]], '''אטלס כרטא לתקופת המקרא''', ירושלים: הוצאת כרטא, 1979, עמ' 171-60.}}