המוזיקה הקלאסית בתקופה הרומנטית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 2:
{{תולדות המוזיקה הקלאסית}}
בתחום ה[[מוזיקה]], '''התקופה הרומנטית''' השתרעה על פני [[המאה ה-19]], ובאה לאחר זו ה[[מוזיקה בתקופה הקלאסית|קלאסית]] (אין לבלבל את שתי אלה עם התקופות זהות השם באמנויות האחרות) בהתאם ל"מטוטלת הסגנונות של התקופות" מבחינת הנטייה ל[[אתוס]] או ל[[פאתוס]] ([[רנסאנס]] - א', [[מוזיקת בארוק|בארוק]] - פ', [[מוזיקה בתקופה הקלאסית|קלאסיקה]] - א', [[רומנטיקה]] - פ'). הסגנון הקלאסי היה במידת מה מחושב מדי בשאיפותיו לשלמות צורנית, [[הרמוניה|הרמונית]] וכיוצא בזה. למעשה, המוזיקה בתקופה הקלאסית הייתה כפופה למסגרות באופן מחמיר, וזאת על מנת לשרת את האידיאל ה[[הדוניזם|הדוניסטי]] של המוזיקה באותן שנים - מוזיקה שתהיה נעימה לאוזן, לא מסובכת, ללא קושי בהאזנה וללא תכנים רגשיים עזים. ה[[מלחין]] בתקופה הרומנטית שאף לפרוץ את כבלי הקונוונציות והאידיאלים הישנים, כפי הנראה עקב השפעה רבה של [[המהפכה הצרפתית]]. הרומנטיקנים שאפו להגמיש את הצורה לטובת הרגש.
 
== מן הקלאסיקה לרומנטיקה ==
[[אוגוסט וילהלם שלגל]], נושא הלפיד של התנועה הרומנטית בספרות, טען נמרצות, במערכון היתולי שכתב, נגד הגישה הרואה ב[[המאה ה-18|מאה ה-18]] את אמה-יולדתה של המאה ה-19. הוא אף הזמין את צופי המערכון להיווכח באמת שבדבריו בעוד מאה שנה, כשהמאה ה-19 תנסה להציג עצמה כאמה של [[המאה ה-20]]. אלא ששלגל טעה בהנחותיו. המאה ה-18 אכן הייתה אם המאה ה-19, גם אם הדמיון ביניהן איננו מרשים ביותר. [[אלפרד איינשטיין]], בספרו "מוזיקה בתקופה הרומנטית", חוקר את הדומה ואת השונה בין שתי התקופות. במובן אחד, מכל מקום, צדק שלגל בטענתו: בסביבות 1800 החל פרק חדש בתולדות הרוח האנושית - זה המכונה התקופה הרומנטית, שסחפה את העוסקים בכל תחומי החיים, אמנות, פילוסופיה, פוליטיקה ועוד.{{הערה|Alfred Einstein, "Nusic in the Romantic Era", W.W. NORTON & cO., New York, 1947 p. 3-4}}
 
== אינטימיות מול גרנדיוזיות ==
שורה 20 ⟵ 23:
בין המלחינים הידועים, אשר כתבו במכוון מוזיקת ראווה וירטואוזית: פגניני, [[פבלו סרסטה|סרסאטה]], [[הנריק וייניאבסקי]], [[אנרי וייטאן]], ליסט ו[[פרדריק שופן]].
 
פגניני הביע את הווירטואוזיות שלו בכינור בתפסים כפולים, מהירות ועוד. למשך זמן רב הוזנחו יצירותיו של פגניני הונחו בצד מפאת הקושי שבנגינתן. רק כיום היצירות שלו מתחילות לקבל את אופיין המקורי והווירטואוזי. ליסט הביע את הווירטואוזיות שלו במהירות בלתי נלאית, באקורדים עצומים וב[[דינמיקה (מוזיקה)|פורטיסימו]]. שופן כתב על ליסט :"לאחר ששמעת את ליסט תהיה לך תמונה מושלמת" (על האטיודים). שופן אומנם לא היה וירטואוז ברמתם של ליסט או פגניני אך גם הוא ניסה להכניס מעט וירטואוזיות. אך הווירטואוזיות שלו יותר מלודית ומעודנת, כראוי לסאלוניםלסלונים האינטימיים שבהם ניגן.
 
==לאומיות==