המוזיקה הקלאסית בתקופה הרומנטית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שלומית קדם (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
שלומית קדם (שיחה | תרומות) |
||
שורה 14:
== האופרה ==
ראויה לציון העובדה, שמלחינים שהצטיינו בכתיבת מוזיקה סימפונית, קאמרית או אף ווקאלית, כגון [[פרנץ שוברט|שוברט]], [[יוזף היידן|היידן]], [[פליקס מנדלסון|מנדלסון]], [[יוהנס ברהמס|ברהמס]] ואפילו [[לודוויג ואן בטהובן|בטהובן]], על אף [[פידליו]] שלו, לקו בחסר בתחום הדרמטי, ממש כשם שליוצרי האופרה הדגולים, [[כריסטוף ויליבלד גלוק|גלוק]], [[ריכרד וגנר|וגנר]] ו[[קרל מריה פון ובר|ובר]] לא הייתה גישה של ממש למוזיקה סימפונית או קאמרית. [[וולפגנג אמדאוס מוצרט|מוצרט]] הוא יוצא הדופן היחיד בשליטתו המופלאה בכל תחומי ההלחנה, ול[[הקטור ברליוז|ברליוז]] ו[[פרנץ ליסט|ליסט]] שמור מקום ייחודי משלהם.{{הערה|איינשטיין, עמ' 103-102}}
בתחום ה[[אופרה]] האיטלקית חלו מספר תמורות ברומנטיקה: מזרם ה"בל-קאנטו" ([[וינצ'נצו בליני|בליני]], [[דוניצטי]], [[רוסיני]]), אשר דגל בכתיבה אשר תמצה את היכולות הקוליות ותפגין אותן ואת יפי הקול לראווה (לעיתים על חשבון האלמנט הדרמטי במוזיקה), חל מפנה עם הופעתו של [[ג'וזפה ורדי]] בשדה האופרה. ורדי שילב את הכתיבה עבור הקול עם האלמנט הדרמטי וזו אולי הסיבה לפופולריות הגדולה כל כך של האופרות שלו עד ימינו אנו. בסוף ימיו, שינה ורדי סגנונו אל עבר סגנון ה"[[וריזמו (אופרה)|ווריזמו]]" שהחל רווח באיטליה. ה"[[וריזמו (אופרה)|ווריזמו]]" ("אמיתיוּת" ב[[איטלקית]]) שאף לחבר מוזיקה שתשרת בראש ובראשונה את האלמנט התיאטרלי. מוזיקה שתהיה נאמנה כמה שיותר לרגש האנושי המובע בסצנה בלא הגבלות שהיו נהוגות עד אז (צורניות, הרמוניות, תזמוּריות). כך הרחיבו מלחיני הווריזמו ([[מאסקאני|מסקאניי]], [[רוג'רו ליאונקוואלו]], [[ג'אקומו פוצ'יני]], מונטמצי, [[פרנצ'סקו צ'ילאה]], [[אומברטו ג'ורדאנו]], [[אמילקארה פונקיילי]], [[ריקרדו זנדונאי]]) את שדה ההרמוניה וה[[תזמור]] לכדי [[דרמה]] מוזיקלית רחבת יריעה של ממש. (בניגוד לזרמים הקודמים, ההבדלים בין "[[רצ'יטטיב]]" ו"[[אריה (מוזיקה)|אריה]]" היטשטשו באופן ניכר בזרם זה).
| |||