יהדות נאולוגית – הבדלי גרסאות

כבכל מרכז אירופה, התפוררה החברה היהודית הישנה ב[[ממלכת הונגריה]] תחת לחץ השינויים שהתחוללו מסוף המאה ה-18. [[כתב הסובלנות]] של הקיסר [[יוזף השני]] הגביל את האוטונומיה המשפטית של הקהילות, כפה מערכת חינוך ציבורית ואפשר התערות הדרגתית בחיי הכלכלה. תהליכי העיור והפיתוח שעברו על הונגריה בעשורים הבאים לא פסחו על אוכלוסייתה היהודית, ורבים פנו להשתלבות בחברה הכללית תוך זניחת אורח החיים המסורתי ושמירת המצוות.{{הערה|לסקירה מקיפה של תהליך זה, ראו: מיכאל סילבר. '''שורשי הפילוג ביהדות הונגריה: תמורות תרבותיות וחברתיות מימי יוסף השני ועד ערב מהפכת 1848'''. חיבור לשם קבלת התואר דוקטור, האוניברסיטה העברית, 1985.}} נוצר [[ניכור]] בין השמרנים לליברלים, שיוביל שני דורות מאוחר יותר לפילוג רשמי.{{הערה|פטאי, עמ' 225.}} כמו כן, עוד בשנות ה-30 קראו בחוגים הלאומיים ליהודים לערוך רפורמה מקיפה בנושאים כמו דיני ה[[כשרות]] שתאפשר להם להתמזג בחברה כתנאי ל[[אמנציפציה ליהודים|אמנציפציה]]. מתַּקנים מכל הגוונים דחו דרישה זאת בתוקף וטענו כי השינויים צריכים להיערך מהיותם ראויים כשלעצמם.{{הערה|סילבר, '''Impact''', עמ' 136-140.}}

 

 

 

אף כי בהונגריה היו רבנים אינטלקטואלים שעסקו ב[[חכמת ישראל]] ובניתוח ביקורתי של הדת, ולעף בראשם, משקלם היה נמוך; הציבור הנאולוגי הובל על ידי פרנסים שלא התעניינו בכך.{{הערה|שם=סלר}} [[מיכאל מאיר]] כתב כי אפילו בשנות ה-60, {{ציטוטון|הנושאים הבוערים של ה'רפורמה' (הגרשיים במקור) בהונגריה}} נגעו לעניינים אסתטיים כמו מיקום הבימה והחופה, {{ציטוטון|שהפסיקו מזמן לעורר דיון בגרמניה ואומצו שם על ידי האורתודוקסים המודרניים.}}{{הערה|Michael Meyer. '''Response to Modernity: A History of the Reform Movement in Judaism''', 1995. עמ' 194.}} השפעת חלוצי [[היהדות הרפורמית]] בגרמניה, בראשות [[אברהם גייגר]], הייתה מועטה ביותר. אפילו לעף ראה ב[[זכריה פרנקל]] וב[[שלמה יהודה רפפורט]] את מוריו, ויצא נגד האסיפות שהוביל גייגר בשנות ה-40. בוגרי [[בית המדרש לרבנים בברסלאו]], מוקד האסכולה הפוזיטיבית-היסטורית בראשותו של פרנקל, היו מבוקשים מאוד בקרב הקהילות ההונגריות הליברליות יותר. עיקר מאמציהם של הנאולוגים בתחום הדתי כוונו לכונן מוסד ברוח דומה בארצם.{{הערה|שם=סלר|סילבר, '''Impact''', עמ' 121-127.}} הרב הנאולוגי [[חנוך יהודה קאהוט]] היה לימים אחד ממייסדי [[בית המדרש לרבנים באמריקה]], ממנו צמחה [[היהדות הקונסרבטיבית]] המזהה את עצמה אף היא עם הקו של ברסלאו; שיעור ניכר מהחברים בדור הראשון של 'בתי הכנסת המאוחדים', אגף הקהילות של בית המדרש שם, כיהנו אף הם קודם בעדות נאולוגיות בהונגריה.{{הערה|Michael R. Cohen, '''The Birth of Conservative Judaism: Solomon Schechter's Disciples and the Creation of an American Religious Movement''', Columbia University Press, 2012. עמ' 79.}}

[[קובץ:Lipot Loew.jpg|שמאל|ממוזער|180px|הרב [[לאופולד לעף]]]]

 

 

בנוסף ליריבותם עם יורשי [[החת"ם סופר]] ב[[פרשבורג]], התנגדו לעף ומחנהו גם ל[[עזריאל הילדסהיימר]] ה[[נאו-אורתודוקסיה (יהדות)|נאו-אורתודוקסי]], שמונה לרבה של [[אייזנשטט]] ב-1851. בעוד שסברו כי הראשונים לא הציעו דבר לציבור העירוני והמשכיל, הילדסהיימר היה מקרה אחר. הם האשימו אותו כי אימוצו את המודרנה שטחי בלבד וכי המוסד שהקים באייזנשטט, בו שולבו לימודי חול, הוא למעשה "ישיבה פולנית בתחפושת." ב-1858 פרסם הרב מסגד ביקורת צינית על איכות ההוראה שם ותיאר אותו כנחות מברסלאו.

החלוקה הנוקשה על בסיס דתי בין שני הציבורים ותפישתם את עצמם התקרבו מאוד להגשים את החזון האמנציפטורי של היות היהודים קבוצה דתית באופן בלעדי. קיומו של זרם נאולוגי רשמי אפשר לחברים הטיפוסיים בקהילות – בדרך כלל עירוניים בורגנים, שהתגוררו בערים בהן הוסרו האיסורים על ישיבת יהודים מאוחר יחסית ושחסרו קהילות ותיקות ומגובשות, והשתלבו בכלכלה ובתרבות – ביטוי לגיטימי לעגן בו את זהותם הנבדלת מול החברה הנוצרית לה היו זרים, הגם שעניינם בדת היה קלוש בדרך כלל ושאיפתם העיקרית הייתה טמיעה מיטבית. הרבנים, העיתונאים ואנשי הרוח של הממסד הנאולוגי נאלצו להתמודד עם העובדה שקהלם היה על פי רוב אדיש כלפי עיסוקיהם אם לא מתבולל לגמרי. גולדציהר העיר פעם בציניות על מצב העניינים בו נדרשו יהודים ליברלים להגדיר עצמם כעדה דתית מתוקף עקרונות האמנציפציה למרות שחסרו כל זיקה פוזיטיבית לדת אליה השתייכו כביכול:{{ציטוטון|האמונה היא הדבר האחרון העושה יהודי ליהודי. הוא יהודי כי לא נולד להורים נוצריים... בקרב הקהל הקונגרסאי נתקבל הרעיון כי עליהם ל'''הצהיר''' שהם נשענים על 'דת משה הרבנית', ללא שום השלכה לגבי זה שניתן להפר בפועל את ציוויי התורה או הספרות הרבנית מדי יום... ועל הרב לבטא זאת מן השפה ולחוץ, בעוד שבפנים יכול אדם לחשוב מה שלבו חפץ.}} היסודות המשפיעים והאמידים ביותר ביהדות הונגריה נמנו רשמית על הזרם הנאולוגי: מבין 346 יהודים לא-מומרים שקיבלו תואר אצולה עד 1918, רק שניים היו אורתודוקסים, ומבין 60 היהודים הלא-מומרים שנבחרו לפרלמנט אף אחד לא היה אורתודוקסי. רמת הטמיעה הלשונית-תרבותית הייתה כמעט מוחלטת: לדוגמה, רק ב-1% מבין בתי-הכנסת הנאולוגים הוסיפו הדרשות להיערך ביידיש לעומת 20% אצל האורתודוקסים, שגם הם אימצו בכנות ואף בהתלהבות זהות לאומית הונגרית אך נותרו בולטים יותר בשונותם והקפדתם הדתית.{{הערה|Konrád Miklós, [https://www.academia.edu/5903122 Jews and Politics in Hungary in the Dualist Era, 1867 – 1914.] East European Jewish Affairs, Vol. 39, No. 2, August 2009, 167–186. נתונים מספריים: עמ' 170, עמ' 181 (הער"ש 15).}}{{הערה|שם=מירון|[[גיא מירון]], The Waning of Emancipation: Jewish History, Memory, and the Rise of Fascism in Germany, France, and Hungary. Wayne State University Press, 2011. עמ' 153, 202-205 וכו'.}}{{הערה|שם=גולצ}}

 

 

הממסד הנאולוגי הושתת על כמה רמות: הקהילות, המחוזות והלשכה הארצית. קונגרס כלל-יהודי נועד להיות מכונס מדי פעם בפעם, אך הפילוג סיכל מתווה זה. ב-1907 דחתה הממשלה ניסיון להתוועדות כזו מחשש שהיעדרות האורתודוקסים תבסס הכרה בדעת הקהל בקיומם של שני זרמים נפרדים, דבר שהיה מנוגד למדיניותה הרשמית. היעדרו של גוף נבחרים זה העביר את הסמכויות למעשה לידי נשיאי המחוזות, שבחרו את יו"ר הלשכה. הראשון שמילא תפקיד זה, ממרץ 1871, היה מרטון שווייגר, אם כי בפועל ניהל את העניינים מזכירו יוסף שימון. ב-1905, עם מות שווייגר, ירש אותו מור מזיי שנפטר ב-1925. מחליפו, שנכנס לתפקיד רק ביוני 1927 עקב סיבוכים בירוקרטיים, היה פרנץ מזיי. הוא מת כעבור חודש. ממלא מקומו אדולף קונר התפטר בפברואר 1932. מרכיב מרכזי של הפוליטיקה בלשכה היה החיכוך בין ראשי קהילת פשט הגדולה והעשירה – ב-1880 היו לה 64,000 חברים, מתוך כ-230,000 נאולוגים בכל הונגריה; ב-1930 עלה המספר ל-173,000, כמעט 60% מכלל הארץ – לבין הממסד הרשמי. עם [[התפטרות]] קונר החליט שאמו שטרן, הנשיא בפשט, לרוץ בבחירות להחלפתו ולאחד את שתי המשרות. יוזמתו של שטרן עוררה התנגדות עזה, אך בנובמבר 1932 קיבל את מירב הקולות וצלח בתוכניתו.{{הערה|שם=קצבורג}} הוא ידוע בשל התפקיד שמילא בימי [[שואת יהודי הונגריה]].

ב[[בוררות וינה הראשונה|תכתיב וינה הראשון]] ו[[תכתיב וינה|השני]], ולאחר מכן בעקבות הכיבושים ב[[מלחמת העולם השנייה]], הושבו להונגרים רבים מהשטחים שהחזיקו בהם לפני טריאנון. האוכלוסייה היהודית במדינה גדלה מאוד: מ-445,000 ב-1930 ל-725,000 ב-[[1941]]. שיעור הנאולוגים בתוכה הצטמצם בחדות בהתאמה לכך, מ-66% ל-36%.{{הערה|פרוימוביץ', עמ' 144.}} מתוך 740 הקהילות שנסקרו בהונגריה באפריל [[1944]], ערב תחילת השילוחים למחנות, היו 167 משויכות לוועד הקונגרסאי.{{הערה|פרוימוביץ', עמ' 147.}}

 

 

==קישורים חיצוניים==