טרוצקיזם – הבדלי גרסאות

'''טרוצקיזם''' היא תאוריה [[מרקסיזם|מרקסיסטית]] שפותחה על ידי [[לאון טרוצקי]]. טרוצקי הגדיר עצמו כ"[[בולשביזם|בולשביק]] – [[לניניזם|לניניסט]]" שצידד בהקמת מפלגת אוונגרד. הוא החשיב עצמו כתומך של ה[[מרקסיזם]]המרקסיזם האורתודוקסי. התאוריות שלו התנגדו בצורה חדה לאלו של [[יוסיף סטלין|סטלין]] ו[[מאו דזה דונג|מאו]], בעיקר בהכרה על חשיבות "[[המהפכה המתמדת]]" הבינלאומית. מפלגות ברחבי העולם ממשיכות להגדיר עצמן כטרוצקיסטיות, ורואות עצמן כממשיכות דרכו של טרוצקי.

בספקטרום ה[[פוליטי]] של המרקסיזם, הטרוצקיסטים נחשבים כאגף השמאלי ביותר. הם תמכו בזכויות דמוקרטיות ב[[ברית המועצות]], התנגדו לשיתוף פעולה עם ארצות קפיטליסטיות ודגלו בהתפשטות המהפכה לכל רחבי [[אירופה]] והמזרח. [[האופוזיציה השמאלית]] (בתוך [[המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות]]), שהונהגה על ידי טרוצקי, גדלה במהירות במהלך [[שנות העשרים של המאה העשרים]], עד שסטלין השתמש בכוח נגדה בשנת [[1928]], שלח את טרוצקי ל[[גלות]] בתוככי רוסיה ואת תומכיו הכניס ל[[כלא]]. [[האופוזיציה השמאלית]] בכל אופן, המשיכה לפעול בחשאיות ברחבי ברית המועצות. טרוצקי עצמו גורש לבסוף ל[[טורקיה]], אחר כך ל[[נורווגיה]], ולבסוף ל[[מקסיקו]].

טרוצקי פיתח את התאוריה לפיה מדינת הפועלים הרוסית הפכה ל"מדינת פועלים מנוונת ביורוקרטית". עקרונות ה[[קפיטליזם]]הקפיטליזם לא יושמו, והלאמת התעשיות והתוכנית הכלכלית, שהייתה נכונה לתקופת [[לנין]], הייתה עדיין מדיניות ממשלתית. בכל אופן, המדינה נשלטה על ידי הפקידות (ביורוקרטיה), שהאינטרסים שלה היו מנוגדים לאלו של [[מעמד הפועלים|מעמד העובדים]]. טרוצקי הגן על ברית המועצות כנגד התקפות מצד כוחות [[אימפריאליזם|אימפריאליסטים]] וכנגד תנועה אנטי מהפכנית פנימית, אך קרא למהפכה פוליטית בתוככי ברית המועצות ולהחזרת הדמוקרטיה הסוציאליסטית. הוא טען שאם העובדים לא יקחו את השליטה מידי ה[[ביורוקרטיה]] הסטליניסטית, הביורוקרטיה תחזיר את הקפיטליזם לשלטון במטרה לחזק את מעמדה. בעיני טרוצקיסטים רבים, זהו בדיוק מה שקרה מאז תחילת ה[[גלסנוסט]] וה[[פרסטרויקה]] בברית המועצות. יש הטוענים אף כי אימוץ "[[השוק הסוציאליסטי]]" על ידי [[הרפובליקה העממית של סין]] מוביל גם כן למגמה קפיטליסטית אנטי-מהפכנית. רבים מהרעיונות הביקורתיים של טרוצקי כנגד הסטליניזם תוארו בספרו, "הבגידה בסוציאליזם".

== ייסוד האינטרנציונל הרביעי ==

בשנת [[1938]], הקימו [[טרוצקי]] ותומכיו את [[האינטרנציונל הרביעי]]. הוא טען כי רק האינטרנציונל הרביעי, שהיה מבוסס על הרעיונות של [[לנין]] בדבר מפלגת אוונגרד, תוכל להוביל את ה[[מהפכה]] העולמית, ושיש צורך לבנות את ה[[אופוזיציה]] גם ל[[קפיטליזם]]לקפיטליזם וגם ל[[סטליניזם]]. באותו הזמן, הטרוצקיזם כבר היווה כוח [[פוליטיקה|פוליטי]] חזק ב[[וייטנאם|ווייטנאם]], ב[[סרי לנקה]] ומעט מאוחר יותר גם ב[[בוליביה]]. הייתה גם תנועה טרוצקיסטית חזקה ב[[סין (אזור)|סין]] אשר כללה גם את האב המייסד של [[התנועה הקומוניסטית הסינית]], צ'ן דוצ'י (Chen Duxie), בין חבריה. בכל מקום שהסטליניסטים צברו כוח, הם ראו חשיבות עצומה ברדיפת הטרוצקיסטים, והתייחסו אליהם כאל הגרועים שבאויבים.

[[האינטרנציונל הרביעי]] סבל מרדיפה והתפלגויות במהלך [[מלחמת העולם השנייה]]. מבודדים האחד מהשני, ועומדים בפני התפתחויות פוליטיות שלא תמיד תאמו את תחזיותיו של [[טרוצקי]], כמה ארגונים טרוצקיסטיים החליטו ש[[ברית המועצות]] היא כבר לא "מדינת פועלים מנוונת", ופרשו מהאינטרנציונל הרביעי. לאחר [[1945]], הטרוצקיזם נעלם כתנועה עיקרית ב[[וייטנאם|ווייטנאם]], ונותר כתנועה שולית בכמה מדינות נוספות.

המזכירות הבינלאומית של האינטרנציונל הרביעי אירגנה ועידה בינלאומית בשנת 1946, וכן שני קונגרסים עולמיים בשנים 1948–1951, במטרה לבחון את התנאים החדשים שנוצרו עם הקמת "[[הגוש המזרחי]]", האיום של [[מלחמת עולם]] שלישית (בין המערב לברית המועצות), ומשימות של המהפכן כיום. ה[[ממשלה|ממשלות]] [[קומוניזם|הקומוניסטיות]] המזרח אירופאיות שקמו אחרי [[מלחמת העולם השנייה]] בכפייה על ידי ברית המועצות ללא שעברו [[מהפכה]] החברתית מתוך העם עצמו, תוארו בהחלטת הקונגרס מ-1948 כ"[[ממשלה|ממשלות]] ששולטות בצורה קפיטליסטית". בשנת 1951, הקונגרס הגיע למסקנה שהם נהפכו ל"מדינות פועלים מקולקלות".

עם התחזקות [[המלחמה הקרה]], ה[[קונגרס]] העולמי של [[האינטרנציונל הרביעי]], בשנת [[1951]], אימץ את ה[[תאוריה]] של מישל פבלו (Michel Pablo) אשר צפתה [[מלחמת אזרחים]] בינלאומית. חסידיו של פבלו טענו כי [[מפלגה|המפלגות]] [[קומוניזם|הקומוניסטיות]] בארצות החופשיות שבהן הן נתונות ללחץ של תנועת העובדים האמיתית, לא ילכו שולל אחר המניפולציות [[סטליניזם|הסטליניסטיות]] ויבחרו בדרך [[מהפכה|המהפכנית]]. [[יוגוסלביה]] הייתה מקרה מבחן. כמו כן, נקבע בקונגרס של 1951 כי הטרוצקיסטים צריכים להתחיל ולפעול בצורה שיטתית בתוך אותן [[מפלגה|מפלגות]] [[קומוניזם|קומוניסטיות]] שעדין נשלטו על ידי הרוב ב[[מעמדבמעמד הפועלים]] (בניגוד למפלגות [[קומוניזם|הקומוניסטיות]] [[סטליניזם|הסטליניסטיות]], שנשלטו בעיקר על ידי מנגנון הפקידות של ה[[מפלגה]]המפלגה). בכל אופן, הטרוצקיסטים ראו את המנהיגות [[סובייט|הסובייטית]] כ"אנטי-מהפכנית". ב-1951 נטען גם כי ברית המועצות השתלטה על ארצות [[הגוש המזרחי]] בעקבות התוצאות הצבאיות והפוליטיות שאחרי [[מלחמת העולם השנייה]], וניסתה להקים בהם משטרים [[קפיטליזם|קפיטליסטיים]] על מנת לרצות את [[המערב]] ולמנוע [[פלישה צבאית|פלישה]] לאותן ארצות. את [[הלאמה|הלאמת]] ה[[תעשייה]] וה[[כלכלה]] שם, הנהיגה [[ברית המועצות]] רק לאחר שנוכחשנוכחה לדעת שה[[קפיטליזם]]שהקפיטליזם לא יהיה מה שימנע את הפלישה על ידי המערב.

[[האינטרנציונל הרביעי]] התחלק בשנת [[1953]] לשתי [[סיעה|סיעות]] נפרדות. "הוועידה הבינלאומית של האינטרנציונל הרביעי" על ידי פורשים מהאינטרנציונל עצמו, כאלטרנטיבה מרכזית למזכירות הכללית. הם טענו להיותם "[[רוויזיוניזם|רוויזיוניסטים]]" והובלו על ידי מישל פבלו. משנת 1960 החלו קבוצות וארגונים שונים משני הגופים להתאחד מחדש. בשנת [[1963]] נערך [[קונגרס]] איחוד בין כלל התנועות והמפלגות הטרוצקיסטיות שחזרו להתאחד תחת [[האינטרנציונל הרביעי]].

ב[[צרפת]], מיליוני אנשים (10% מכלל המצביעים), הצביעו ב-[[2002]] למפלגות המגדירות עצמן כ"טרוצקיסטיות" ובמהלך [[שנות ה-80 של המאה ה-20]] הייתה למפלגה הטרוצקיסטית ב[[ארגנטינה]] אחוז דומה של מצביעים.