ג'ו בייר – הבדלי גרסאות

'''ג'וספין גייל בייר''' (ג'ו בייר) (Josephine Gail Baer;‏7 באוגוסט 1929) היא ציירת אמריקאית,<ref name=":0">{{קישור כללי|כתובת=https://www.aaa.si.edu/collections/interviews/oral-history-interview-jo-baer-15885#transcript|הכותב=Avis Berman|כותרת=ראיוןOral עםhistory ג'וinterview ביירwith Jo Baer|אתר=סמיט'סוניאןSmithsonian|תאריך=אוקטובר 2010}}</ref> ידועה בזכות עבודותיה בתנועה ה[[מינימליזם|מינימליסטית]] וסגנון הציור שטבעה 'איור רדיקלי'.<ref name=":1">{{קישור כללי|כתובת=https://www.guggenheim.org/artwork/artist/jo-baer|הכותב=|כותרת=ביוגרפיהJo מאתר גוגנהייםBaer|אתר=גוגנהייםGuggenheim|תאריך=}}</ref> בייר הציגה תערוכת יחיד בגלריית [[גלריית פישבך|'פישבך']] <ref name=":2">{{קישור כללי|כתובת=https://www.brooklynmuseum.org/eascfa/feminist_art_base/jo-baer|הכותב=|כותרת=ג'וJoe ביירBaer|אתר=מוזיאוןBrooklyn ברוקליןMuseum|תאריך=}}</ref>, רטרוספקטיבה במוזיאון האמנות '[[מוזיאון ויטני לאמנות אמריקאית|וויטני]]' ב[[ניו יורק]] ומגוון גלריות [[הולנד|בהולנד]] וברחבי העולם.<ref name=":1" />

ג'ו בייר נולדה בשם ג'וספין גייל קליינברג ב7ב-7 לאוגוסט 1929 [[סיאטל|בסיאטל]], [[וושינגטון די. סי.|וושינגטון]]. אמה, הורטנס זרנה קאלישר הייתה אמנית מצליחה, ואביה לסטר קליינברג היה מתווך סחורות. לבייר שני אחים. <ref name=":0" /> מגיל צעיר דחפה קאלישר את בתה לעסוק באיור רפואי, לשם כך שלחה אותה לשיעורי אמנות. בייר למדה ביולוגיה ב[[אוניברסיטת וושינגטון]] (1946-1949).<ref name=":1" /> ב1950ב-1950 בילתה מספר חודשים בקיבוצים ישראליים בהם עבדה כפרדסניתכ[[פרדס|פרדסנית]] ונגרית, לפני שעברה לניו יורק, שם למדה פסיכולוגיה תפיסתית ופילוסופיה באוניברסיטת 'ניו סקול' למחקר חברתי בני יורק (1950-53).<ref name=":0" />ב1953 ב-1953 עברה בייר [[לוס אנג'לס|ללוס אנג'לס]] שם ציירה בסגנון [[אקספרסיוניזם מופשט]], עד ששבה לניו יורק ב1960ב-1960, בה מלאכתה התמקדה בציורים בסגנון 'הארד אדג'. בשנים הבאות הפכה לדמות נועדת בתנועה המינימליסטית, והפיקה את עבודותיה המצליחות ביותר. <ref name=":1" /> עבודות אלה הוצגו לצד אלו של [[דונאלד ג'אד]], [[דן פלבין]], [[רוברט מוריס]] ו[[סול לויט]] בכמה מתערוכות האמנות המינימליסטיות הראשונות בניו יורק, וב1966וב-1966 הוצגו בתערוכת יחיד בגלריית פישבך. ב1975ב-1975 עברה בייר ל[[אירלנד]] וחלה פנייה חדה בסגנונה האומנותי, ממינימליזם לסגנון שאותו כינתה 'איור רדיקלי'. ב1984- עברה מאירלנד [[אמסטרדם|לאמסטרדם]] שם היא חייה ועובדת כיום. <ref name=":2" />

עם מעברה של בייר ללוס אנג'לס ב1953ב-1953 עסקה בציור בסגנון אקספרסיוניזם מופשט, סגנון פוסט מלחמתי (מלחמת העולם השנייה) בקרב אמנים אמריקאים, שהפך את [[ארצות הברית]] למרכז האמנות ה[[אוונגרד|אוונגרדית]]. בהמשך, השמידה את רוב עבודותיה בסגנון זה. ב1960ב-1960 עברה לניו יורק, שם נטשה את האקספרסיוניזם המופשט והחלה לצייר בסגנון <nowiki>'הארד אדג''</nowiki> שהתאפיין בצורות גאומטריות וצבעים מנוגדים''.'' <ref name=":1" />

בהמשך שנות ה60ה-60 הפכה בייר לדמות מפתח בתנועה המינימליסטית. <ref name=":2" /> מעבודותיה המפורסמות ביותר מאותה תקופה סדרה של עבודות בשם 'קוריאניות' (ב Koreans). קנבסים עליהם מרובעים לבנים או בהירים ושוליים כהים, שתוחמים ביניהם רצועה דקה של צבע. בעבודות אלו הלבן לא היה המרכז והשחור לא המסגרת, אלא ששניהם היו המסגרת לצבע.<ref name=":3">{{קישור כללי|כתובת=https://www.jobaer.net/biography|הכותב=אנג'ליקה ריכטר|כותרת=ביוגרפיה ג'ו בייר|אתר=האתר הרשמי של ג'ו בייר|תאריך=2010}}</ref>

ב1975ב-1975 כאשר הייתה בשיא הקריירה פנתה ממינימליזם, עזבה בייר את ניו יורק ועברה לאירלנד, שם החלה לשלב תמונות ברורות. ב1983ב-1983 פרסמה במגזין 'ארט' את מאמרה 'אני לא עוד אמנית מופשטת' בו הסבירה את גישתה החדשה לציור-, 'איור רדיקלי'. היא תיארה את סגנונה החדש כדרך לעזוב את ההתעסקות העצמית שאופיינית לאמנות מינימליסטית, ולהעניק לנושא העבודה ומציאותו מקום באשליה הציורית. <ref name=":3" /> "קרה הרבה מאוד בעולם, ולא רציתי סתם לשבת שם ולשרטט קווים ישרים ". (ג'ו בייר מתוך 'אני לא עוד אמנית מופשטת'). איוריה הראשונים של בייר בסגנון זה כללו תמונות מאמנות [[התקופה הפלאוליתית|פליאוליתית]] וסמלים ראשוניים של המין הנשי.<ref name=":1" /> כיום הנושאים האיוריים בעבודותיה מביעים התייחסות למקור היסטורי, מיתולוגי או אישי. <ref name=":3" />

מלבד איוריה עסקה בייר גם בכתיבת מאמרים ומכתבים לעורכי מגזינים.<ref name=":3" />. ב1976ב-1976 כתבה מכתב למגזין 'ארטפורום' בו טענה נגד תאוריית מוות האיורים שהוצעה על ידי האמנים המינימליסטים רוברט מוריס ודונאלד ג'אד. בייר תקפה את ג'אד ומוריס על טענתם שפיסול הוא המדיה האומנותית היחידה שחסינה ל"אשליה של אמנות", אמנות חסרת השקעה או כוונה. <ref name=":1" />

עבודותיה של בייר הוצגו בתערוכות יחיד רבות בגלריות כגון: 'גלריית פישבך' (1966):; 'מוזיאון האמנות המודרנית', אוקספורד (1977):; רטרוספקטיבה ב'מוזיאוןבמוזיאון וויטני לאמנות אמריקאית', ניו יורק (1975):; 'ואן אבמוזיאום', איינדהובן הולנד (1986):; 'קולג' לאומנויות מור', פילדלפיה (1993):; Rijksmuseum Kröller-Müller' ', אוטרלו, הולנד (1993):; רטרוספקטיבה במוזיאון 'Stedelijk', אמסטרדם (1999).; סקירה של ציוריה המינימליסטית ב'מרכז דיאה לאומנויות', ניו יורק (2002) ;<ref name=":1" /> מוזיאון 'Ludwig', קולון, גרמניה (2013). <ref name=":3" />

ב1949ב-1949 נישאה בייר ל[[ג'רלד .ל הנובר|ג'רלד.ל הנובר]], סטודנטשהיה כמוה סטודנט באוניברסיטת וושינגטון. הנישואים החזיקו מעמדלאחר מספר חודשים בלבד, שבסופםהתגרשה, עברהועברה לישראל ובילתה תקופה קצרה ב[[קיבוץ כברי]] וקיבוצים נוספים. זמן קצר לאחר שעברה בייר ללוס אנג'לס ב1953ב-1953 נישאה לכותב הטלוויזיוני [[ריצ'רד בייר]], אב בנה היחיד, ג'ושואה בייר. השניים התגרשו בשנות ה50- המאוחרות. בשנים 1960-1970 הייתה נשואה לצייר ג'ון ווסלי, השניים גרו בניו יורק עם ג'ושואה בנה של בייר. לאחר פרידתם הייתה בייר במערכת יחסים הפסל [[רוברט לורנס לוב]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://issuu.com/romapublications/docs/jo_baer_selected_writings|הכותב=|כותרת=ג'ו בייר|אתר=איסו|תאריך=}}</ref>