התנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 95:
 
===מחאה לא-אלימה===
רוב המחאות מטעם ארגוני השחורים בתקופה של המאבק למען זכויות האזרח היו [[אי-אלימות|מחאות ללא אלימות]]. שיטת אי-האלימות, שמתוארת גם כ"פציפיזיםפציפיזם", היא ניסיון להשפיע על החברה בצורה חיובית. אף על פי שהפליה גזעית בוצעה באופן היסטורי ברחבי ארצות הברית כולה, האזורים האלימים ביותר בזמן המאה ה-20 היו מדינות הקונפדרציה לשעבר. בשנות ה-50 וה-60 המחאה של תנועות זכויות האזרח יצרה מתח מכוון, שמיקד את תשומת הלב הציבורית של תושבי ארצות הברית והעולם.
 
כדי להכין את המפגינים מבחינה פיזית ונפשית, מפגינים קיבלו הדרכה בשיטות מחאה לא אלימות. לפי פעיל זכויות האדם ברוס הרטפורד (Bruce Hartford) יש שני ענפים מרכזיים של אימון למחאה לא אלימה. השיטה הפילוסופית, שכוללת הבנת השיטה של אי-אלימות ומדוע היא נחשבת מועילה, ויש שיטות טקטיות שמלמדות מפגינים איך להפגין – איך לבצע הפגנה בישיבה, לקיים הפגנות עם שלטים, איך להגן על עצמך מפני מתקפה, איך לשמור על איפוק נפשי כאשר אנשים צועקים בפניך קללות גזעניות, או מתקיפים אותך. שיטה נוספת הייתה [[שירה]] שנועדה לעודד את המפגינים, לשמור עליהם מאוחדים ולהגן עליהם מפני שנאה ופחד.{{הערה|Bruce Hartford, [http://www.crmvet.org/info/nv3.htm Nonviolent Training], 2004}}