מסיב וינסון – הבדלי גרסאות

'''וינסון מסיב''' (ב[[אנגלית]]: '''Vinson Massif''') הוא ה[[הר]] הגבוה ביותר ב[[אנטארקטיקה]], וגובהו 4,892 [[מטר]]. הוא ממוקם כ-1,200 קילומטר מ[[הקוטב הדרומי]]. בסיס ההר הוא גוש סלע גדול באורך של כ-21 ק"מ ורוחב של 813 ק"מ. הוא מתנשא מעל [[מדף הקרח רון-פילכנר]] סמוך לבסיסו של [[חצי האי האנטארקטי]]. בקצהו הדרומי של ה[[מסיב]] מתנשאת פסגה גבוהה נוספת, הר קראדרוק (4,650 מטר).

התגלה לראשונה על ידי מטוס של [[הצי האמריקאי]] ב-[[1957]]. הואב-1961 נקראקיבל עלוינסון מסיב את שמו שלמן [[קרלהוועדה וינסוןהמייעצת לשמות אנטארקטיים]] (US-ACAN), על שם קרל וינסון, חבר ב[[קונגרס]] האמריקאי ממדינת [[ג'ורג'יה]], שתמךכאות הוקרה על על תמיכתו בחקר אנטארקטיקה. ב-1 בנובמבר 2006, קבעה הוועדה שמאונט וינסון ו-וינסון במימוןמסיב משלחותהם מחקרישויות לאנטארקטיקהנפרדות.

ב-[[1963]], התחילו שתי קבוצות ממועדון הטיפוס האלפיני האמריקאי התחילו להפעיל לחץ על המועצה הלאומית למדע לממן משלחת טיפוס על ההר. '''מאונט וינסון''' היא הפסגה הגבוהה ביותר באנטארקטיקה, 4,892 מ' גובהה. היא נמצאת בחלקה הצפוני של הרמה שבשיאו של וינסון מסיב, בחלקו הדרומי של קו הגובה העיקרי של רכס סנטינל, כ-2 ק"מ צפונית לפסגת הוליסטר. ב-[[1966]], אוחדו שתי המשלחות אוחדוובראש כשבראשםהמשלחת המאוחדת עמד ניקולאס קלינצקלינץ'. בדצמבר של אותה שנה, העביר חיל הים העביר את המשלחת מהעיר [[קרייסטצ'רץ']] ב[[ניו זילנד]] לבסיס צבאי אמריקאי באנטארקטיקה. משם הם עברו במטוס סקי (הרקולס C-130) אל רכס הרי הסנטינל. כל חברי המשלחת הצליחו להגיע לפסגה. הקבוצה הראשונה, שמנתה ארבעה מטפסים, עמדה על ראש ההר ב-[[18 בדצמבר]] [[1966]]. עוד 4 הגיעו ב-19 ושלושת האחרונים ב-20 לחודש. משלחת מ-2001 הייתה הראשונה לטפס בנתיב המזרחי, וגם ערכה מדידות GPS של גובה הפסגה. נכון ל-2010, ניסו 1,400 מטפסי הרים להגיע אל פסגת מאונט וינסון.

בשנים האחרונות ההר קיבל ההר תשומת לב ציבורית רבה עקב היותו חלק מאתגר הטיפוס: [[מסע שבע הפסגות]], אל הפסגה הגבוהה בכל יבשת. בין השנים 1985–2000 הדריכה חברת Adventure Network International, שהיא היחידה הרשאית להעלות מטפסים באופן פרטי, יותר מ-450 לקוחות אל הפסגה.