התניה קלאסית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ קישורים פנימיים |
מ קישורים פנימיים |
||
שורה 11:
**'''רפלקס בלתי מותנה''' או '''תגובה בלתי מותנה''' - תגובה בלתי מותנות שהייתה לגירוי נייטרלי בעבר, כתוצאה של התניה. כלומר, תגובה התנהגותית המתעוררת בעקבות גירוי בלתי מותנה{{הערה|שם=גריג2010}}. דוגמאות: הפרשת רוק לאחר מגע של אוכל בלשון, היתכווצות האישון כתגובה לאור, תזוזה של הרגל כתגובה למכה בפטיש, תגובות של פחד כתגובה לרעש חזק ופתאומי, ועוד.
**'''רפלקס מותנה''' או '''תגובה מותנה''' - כל תגובה שהגירוי המותנה מעורר בעקבות תהליך למידה{{הערה|שם=גריג2010}}.
*'''התניה סוג ה-S (קלאסית)''' - כאשר מופיע גירוי של רפלקס בלתי מותנה כלשהו, יכול גם להופיע בו זמנית גירוי נייטרלי שלא מוביל לשום תגובה. אם דבר כזה קורה במשך פעמים רבות אז אצל היצור או האדם נוצר קשר זמני במוח והוא מגיב לגירוי הנייטרלי בדיוק כמו שהגיב לגירוי שהוביל לתגובה. דוגמה, כאשר אנחנו מדליקים מול כלב [[נורה חשמלית|מנורה]], הוא לא מגיב אליה באופן משמעותי, אבל אם כל פעם שאנחנו נשים לאוכל בפה ונדליק את הנורה הזאת עשרות פעמים, אנחנו נראה, שגם כאשר אין שום אוכל בסביבה, ואנחנו נדליק את הנורה - האור שלה יגרום לכלב להפריש רוק מהבלוטות.
*'''דעיכת סוג ה-S''' - כאשר נוצר קשר זמני בין שני גירויים, אם אנחנו נפסיק להביא לכלב אוכל כל פעם שאנחנו מדליקים נורה, אז אם כל הדלקת נורה כמות הריר שמופרשת לאט לאט תרד ל-0 והרפלקס המונתה "יעלם" (כוחו ירד ל-0).
שורה 28:
הפסיכולוג האמריקאי [[ג'ון ב. ווטסון|ג'ון ווטסון]] שיסד את הביהביוריזם, המשיך את מחקריו של פבלוב, ובתחילת המאה ה-20 ביצע מחקרים על מנת לחקור את טבע הפחד.
ווטסון יצר בניסויו תגובת פחד
הניסוי החל כשאלברט הגיע לגיל 11 חודשים (עקב עיכובים הקשורים למוסריותו של הניסוי). על מנת להתנות פחד אצל אלברט, הציגו ווטסון וצוותו לאלברט מספר פעמים במשך שבוע אחד את החולדה, וכאשר אלברט ניסה לקחת את החולדה, הכה ווטסון עם פטיש על מתכת. לאחר שבוע זה הוצגה החולדה לאלברט ללא ליווי הפטיש, וגרמה לאלברט לפחד ולבכי, והניסה אותו הרחק מהחולדה.
| |||