נצרות פרוטסטנטית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור למלחמת העולם השנייה
מ הוספת קישור ליום הדין
שורה 96:
===הרפורמציה===
[[קובץ:The candle is lighted, we cannot blow out.jpg|שמאל|ממוזער|330px|"נר הוקד אשר לא יכבה": אלגוריה של הרפורמציה מ-1640. לותר ושישה-עשר מתקנים מרכזיים יושבים סביב נר שהשטן והאפיפיור מנסים לכבות בנשיפה.]]
בעיותיה הרחבות של הכנסייה התלכדו ב-1517 עם המשבר האישי של הנזיר האוגוסטיני [[מרטין לותר]] שכיהן כמרצה באוניברסיטת ויטנברג. לותר היה אחוז אימה בכנות מן החיים שלאחר המוות ומיוםומ[[יום הדין]], ותודעת חטאיו הרבים הכבידה עליו למרות הסיגופים והווידויים שערך ללא הרף. הוא התנחם בקריאת תהילים ואגרות פאולוס, מהן הושפע ביצירת השקפה אחרת מהמקובל על טיבו של הצידוק בפני האל. את דברי פאולוס על חשיבות האמונה ראה כהוכחה לכך שהיא זו העומדת בלב התהליך. לותר טען שהוא עצמו לא יכל למנות את עוונותיו הרבים מספור וקל וחומר שלא לכפר עליהם בשלמות; לא ניתן היה להשיג צידוק במעשים טובים. לפיכך, בשיטתו, הצידוק היה מתת מוקדמת שנתן האל בחסדו למאמינים ושלא יכלו לרכוש בכח פעולה משלהם. ב-1515 לכל המאוחר, כפי שמעידות הרצאותיו על [[האגרת אל הרומים]] מאותה תקופה, הייתה השקפתו זו מגובשת למדי.
 
אז, ב-1517, החל שליח אפיפיורי בשם יוהאן טֶצֶל במכירת [[אינדולגנציה|שטרי מחילה]] בערים סמוכות כדי לגייס כסף. נוהג זה היה נפוץ למדי והוצדק בעיקרון לפיו הכנסייה כולה צוברת אוצר של מעין אשראי שמימי בכח מעשיה הטובים וסיוע בידה יכול להוציא את המת החוטא מ[[כור המצרף]] מהר יותר. לותר נרעש מהשחיתות הכרוכה בכך וניצול העניים, אך לא פחות גם מן התאולוגיה עליה בוססה המכירה. ב-31 באוקטובר 1517 חיבר "[[95 התזות|דיון לשם בירור תוקפם של שטרי המחילה" בן 95 סעיפים]] ושלחו כאגרת ל[[ארכיבישוף]] [[אלברכט מברנדנבורג]]. לפי המסופר (אם כי אין לכך תיעוד חד-משמעי) מסמר את התזות שלו על דלת [[כנסיית הטירה (ויטנברג)|הכנסייה בוויטנברג]]. הרוב המוחלט של הסעיפים עסקו בגינוי השחיתות בממסד הדתי ורק בין השיטים ("האוצר האמיתי של הכנסייה הוא הבשורה... על האפיפיור לרוקן את כור המצרף חינם אין כסף") ניתן היה להבחין בטיעונים אידאולוגיים.