סיני – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תקלדה
מ ויקיזציה
שורה 9:
[[קובץ:ISR-EGY border 6515a.jpg|ממוזער|250px|גבול ישראל-מצרים מצפון לאילת]]
[[קובץ:Sinai camel.jpg|שמאל|ממוזער|250px|חוף בביר סוויר]]
'''חצי האי סִינַי''' (ב[[ערבית]]: '''سيناء''') הוא [[חצי אי]] ב[[מצרים]], בצורה דמוית [[משולש]], התחום בין [[הים התיכון]] (מצפון), [[הנגב]] מצפון מזרח, [[מפרץ אילת]] מדרום מזרח, [[מפרץ סואץ]] ו[[תעלת סואץ]] ממערב. שטח חצי האי כ-61 אלף קמ"ר, אוכלוסייתו מוערכת בכ-602 אלף נפש (נכון לשנת [[2015]]){{הערה|שם=מחוזות|1=[http://www.geohive.com/cntry/egypt.aspx?levels=Desert%20/%20Frontier נתוני אוכלוסייה במחוזות מצרים], יולי 2011]}}.
 
מבחינה מדינית אזור זה הוא חלק מ[[מצרים]] מאז שנת [[1982]], והוא נחלק לשני [[מחוזות מצרים|מחוזות]] עיקריים: [[צפון סיני]] ו[[דרום סיני]] (חלקו של חצי האי הסמוך ל[[תעלת סואץ]] שוכן בתחומם של מחוזות [[סואץ (מחוז)|סואץ]], [[מחוז אל-אסמאעיליה|איסמעיליה]] ו[[פורט סעיד (מחוז)|פורט סעיד]]). בסיני עובר הגבול המדיני בין מצרים ו[[ישראל]].
 
== גאוגרפיה ==
סיני ברובו [[מדבר]]י, ומיושב בעיקר לאורך חופיו. בחוף המזרחי לאורך מפרץ אילת, השלוחה המזרחית של הים האדום, ממוקמים היישובים [[טאבה]], [[נואיבה]], [[דהב]], ו[[שארם א-שייח]]. בחוף הצפוני, ליד [[רצועת עזה]], נמצאת העיר [[אל-עריש]] ובחוף המערבי שלאורכו של מפרץ סואץ נמצאת העיר [[א-טור]].{{ש}}
 
ה[[טופוגרפיה]] של סיני מורכבת משלושה אזורים עיקריים:
# ההר הגבוה - אזור הררי הכולל פסגות המגיעות לגובה שיא של 2,629 מטר ([[ג'בל קתרינה]]) - האזור מאופיין בהרי [[גרניט]] תלולים ומבותרים, ומהווה חלק שהתפצל מ[[השילד הערבו-נובי|המסיב הערבו-נובי]]. אזור זה מכסה את השליש הדרומי של חצי האי.
# סיני התיכון: השליש המרכזי של חצי האי מכונה [[רמת א-תיה]], [[רמה (גאוגרפיה)|רמה]] הבנויה [[סלע משקע|סלעי משקע]] המשתפלת בכיוון צפון מגובה 1000 מטר ועד לגובה 600 מטר. מהרמה מתפצלים לכל הכיוונים ואדיות עמוקים.
# צפון סיני: אזור [[גבעה|גבעתי]] בדרומו עם מספר פסגות בודדות בגובה 900–1000 מטר, ומשתפל לרצועה חולית ברוחב 45–70 ק"מ לאורך חוף הים התיכון.
שורה 87 ⟵ 88:
[[ממשלת מצרים]] השקיעה מיליארדי דולרים בפיתוח האזור, שהפך לאבן שואבת כסף זר עבור המדינה הענייה, ולכן היא מנסה להבטיח את השקט במקום, לעיתים על חשבון זכויות האדם של ה[[בדווים]] והמצרים. מאז [[נסיגת צה"ל מסיני (1982-1980)|הנסיגה הישראלית מסיני]] פותחו מאד מתחמי התיירות בחצי האי: בשארם א-שייח' נבנו בתי מלון מפוארים ובחופי [[נואיבה]] ו[[דהב]] נבנו חושות ובתי מלון בדרגה בינונית ונמוכה. ב-2005, נפתח באזור [[טאבה]] מתחם תיירות יוקרתי בשם 'טאבה הייטס' הכולל חמישה בתי מלון מפוארים אליהם מגיעים תיירים מערביים בטיסות צ'רטר לשדה התעופה בטאבה. כדי לשמור על הביטחון באזורים הפופולריים לישראלים, מקשה גם היום הממשלה על כניסת אזרחים מצרים ואזרחים של מדינות ערביות אחרות לשטח שמנואיבה ועד טאבה. עם זאת, מאז פיגועי הטרור ב[[טאבה]], שארם א-שייח' ודהב ב-2004–2006, ניתנה התרעה ביטחונית של [[משרד החוץ]] שלא לצאת לסיני. וכך, על אף המאמצים המצריים לשמור על ביטחון התיירים, התמעטה מאוד התיירות הישראלית לסיני ואתרי נופש רבים שהיו מבוססים על קהל ישראלי נעלו את שעריהם או שהחלו להתבסס על תיירות אירופאית.
 
בעקבות [[המהפכה במצרים (2011)|המהפכה במצרים]] בשנת [[2011]], נפגעה התיירות במצרים כולה באופן קשה, אך החל משנת [[2016]] נרשמת התאוששות בתחום זה, בפרט בקרב תיירים מישראל. בתקופת החגים של שנת [[2016]] נרשם זינוק במספר הישראלים שנכנסו לסיני,{{הערה|{{ynet|דני שדה|הישראלים חוזרים לסיני: זינוק של 140% באוקטובר|4872764|31 באוקטובר 2016}}}}, ובקיץ [[2017]] אף גדל שיעור התיירים הנכנסים לסיני מ[[ישראל]] ב-54% בהשוואה לתקופה המקבילה ב-2016.{{הערה|{{mako|לי אברמוביץ'|הישראלים שבים לסיני: "לא מפחדים"|68676021bd5be51004|news-money/consumer-q3_2017|24 בספטמבר 2017}}}}.
 
בשנת [[2018]] חל זינוק נוסף, כשלפי [[הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה]] חלה בשנה זו עליה של 95 אחוזים בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד, כשמהחודשים [[ינואר]] עד [[ספטמבר]] נכנסו 321 אלף ישראלים לסיני, לעומת 164 אלף בתקופה המקבילה בשנת [[2017]].{{הערה|{{מקור ראשון|יאיר קראוס|למרות אזהרות המסע: הישראלים נוהרים לסיני|economy/82235|7 באוקטובר 2018}}}}.
 
במקביל לפיתוח התיירותי, מתרחש גל הגירה ממצרים לסיני שכולל אכלוס של ערים במערב חצי האי, ועובדים רבים, מצרים ו[[סודאן|סודנים]] שמגיעים לעבוד בתעשיית התיירות במזרח חצי האי. גל זה הפר את ההגמוניה ה[[בדואים|בדואית]] בסיני.