בן-ציון דינור – הבדלי גרסאות

בשנת [[1910]] נישא לבלהה פיינגולד, מורה שעבדה אתו בבית ספר מקצועי לבנות ב[[פולטבה]]. בשנת [[1911]] עזב למשך שנתיים את אשתו הצעירה ובנם הקט לשם לימודים ב[[אוניברסיטת ברלין]], שם למד היסטוריה [[העת העתיקה|עתיקה]] אצל החוקרים בעלי השם [[מיכאל רוסטובצף]] (Rostovtzeff) ו[[אויגן טויבלר]], שהיה מורהו הגדול. שנתיים נוספות למד ב[[אוניברסיטת ברן]]. ולאחר מכן החל בעבודת ה[[דיסרטאציה]] שלו, שעסקה בארגון הציבורי של היהודים בארץ ישראל בזמן [[הקיסרות הרומית]], תחת הנחייתו של רוסטובצב. [[מלחמת העולם הראשונה]] קטעה את לימודיו והוא עבר ללמוד ב[[האימפריה הרוסית|רוסיה]] ב[[אוניברסיטת סנקט פטרבורג]], ובמקביל עסק בפעילות ציונית וחינוכית. על אף שהגיש את העבודה שלו, לא קיבל את תעודת ה[[דוקטור]] שהגיעה לו, עקב [[מהפכת אוקטובר]].

 

[[קובץ:Flickr - Government Press Office (GPO) - DAVID BEN GURION WITH HABIMA ACTORS.jpg|332x332px|ממוזער|שמאל|מימין לשמאל דוד בן-גוריון, [[חנה רובינא]] ובן ציון דינור]]

ב־[[1921]] [[העלייה השלישית|עלה לארץ ישראל]] והיה למורה ב[[המכללה לחינוך ע"ש דוד ילין|סמינר בית הכרם למורים]] ב[[ירושלים]], וכעבור שנים אחדות מונה למנהל הסמינר. ב־[[1936]] נתמנה ל[[פרופסור]] ל[[היסטוריה של עם ישראל]] ב[[האוניברסיטה העברית|אוניברסיטה העברית]]. יזם את הקמתו של [[כתב עת|כתב העת]] "[[ציון (כתב עת)|ציון]]", שיצא לראשונה באוקטובר [[1935]] ואותו ערך יחד עם חברו הטוב [[יצחק בער]].