חינוך גאוגרפי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הכנסת מפה |
הגהות |
||
שורה 74:
מחברי תוכנית הלימודים החדשה של ישראל שפורסמה באמצע שנות החמישים, ראו במולדת וגיאוגרפיה מקצועות המשרתים נאמנה את המטרות הלאומיות של חוק החינוך הממלכתי. הם ראו בלימוד הגיאוגרפיה של ארץ ישראל בכיתה ח׳ את פיסגת החינוך הלאומי.<ref>משרד החינוך, '''תוכנית הלימודים לבית הספר היסודי''', 1954, עמ 165</ref> הם הציעו כבר בכיתה ג׳ ללמד תלמידים מושגים בסיסיים בגיאוגרפיה ובכיתה ד׳ הציעו ללמד את סביבת הילד בנוסף לשני אזורים בארץ - מרצועות האורך (חוף, הר, בקעה ועבר הירדן) בכתה ה׳ נושא רגיונלי - ה[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]] ואליו הוסיפו נושאים כללים של [[כדור הארץ]], [[אזורי האקלים]] והצומח וכדומה. בכיתה ו׳ לימדו נושאים רגיונליים נוספים - [[אגן הים התיכון|ארצות הים התיכון]], אסיה ואפריקה. בכיתה ז׳ נוסף לימוד אזורים רחוקים יותר - אירופה ואמריקה. בכל אזור שיטת הלימוד ונושאי המשנה היו זהים, על פי המסורת של הגיאוגרפיה הרגיונלית. בכיתה ח׳ חזרו ללמוד את ארץ ישראל ונושא כללי מתחום הגיאוגרפיה הפיסית.<ref>אפריים אורני, 1959, להוראת גיאוגרפיה ומולדת בבית הספר היסודי, '''החינוך''', כרך 1, עמ 204-215 </ref>
לבתי הספר התיכוניים פורסמה תוכניות לימודים נפרדת בשנת 1956.<ref>משרד החינוך, '''הצעה לתוכנית לימודים לבית הספר התיכון''',ירושלים, 1956</ref> בועדה לתוכנית הלימודים בגיאוגרפיה ישבו גיאוגרפים מקצועיים כמו אברהם יעקב ברוור, [[יצחק שטנר]] ואחרים אך גם היסטוריונים כמיכאל זיו. התוכנית המליצה ללמד גיאוגרפיה כמקצוע חובה גם בכיתות ט׳-י׳. שעתיים בשבוע בכל כיתה. בכיתה ט׳ חזרו על לימודי האקלים והגיאומורפולגיה וכן לימוד רגיונלי כללי של אזורי העולם. כיתה י׳ הוקדשה כולה ללימוד נרחב של ארץ ישראל - אזורי הארץ, מאפיינים פיסיים, משאבי טבע וניצולם, יישוב וכלכלה. תוכנית זו עברה שינוי נוסף בשנת 1963 שבה חלוקת נושאי הלימוד היו דומים, אך הוסיפו הנחיות לגבי בחינות הבגרות והוסיפו
לסיכום פרק זה בהיסטוריה של החינוך הגיאוגרפי בארץ אפשר לומר, כי מצד אחד חלה המשכיות ושמרנות ודבקות בתכנים שנילמדו ומטרות שנקבעו בתחילת המאה העשרים. מאידך החלו להסתמן בסוף התקופה
| |||