באר טוביה – הבדלי גרסאות

המושבה שמרה על תכנית המתאר שהותוותה ע"י אנשי הברון. היה בה רחוב אחד, לאורכו בתי המגורים הבנויים מעץ. מאחוריהם היו חצרות קטנות, בהן היו גינות ירקות לשימוש עצמי. בקצה החצר נבנו מבני המשק מאבני כורכר, שיצרו מעין חומה מסביב לבתי המושבה. חנות מכולת קטנה ספקה את מצרכי היסוד. תפוקת באר המים במושבה הייתה מועטה והספיקה רק לצורכי התושבים להשקיית בעלי החיים. האיכרים עסקו בגידולי [[פלחה]], ב[[חקלאות בעל]]. את יבול החיטה והשעורה שהניבו שדותיהם הם טחנו בשנים הראשונות ב[[אל-מג'דל]] (כיום [[אשקלון]]). כשהוקמה טחנת קמח במקום, היו נחוצים מים לצורך קירור המנוע שלה ונבנתה בריכה לאגירת מי הבאר. מאחר והיתה מאגר המים היחיד במקום, שמשה את אנשי המושבה, שהיו שומרי מצוות, לטבילה ואף כונתה "ה[[מקווה]]". הבריכה היא השריד היחיד שנשאר מהמושבה.

 

 

חבר הוועד, [[אחד העם]], שגילה עניין רב במושבה, כתב: "ג''ם שאר החסרונות שמונה הועד בדבר ייסוד קסטיניא ותולה אותם בשגיאות הועד הפועל, כמו הוצאות יתרות לבנינים, למכשירי עבודה וכו', ואפילו התגרה הידועה עם הערביעים – הכל בא רק בסיבת "השגיאה" היסודית של הועד עצמו, בחושבו לאפשר לייסד "קולוניא של דוגמא" על ידי אפוטרופסות", והוסיף: "בשעה שהחליט הוועד לייסד את קסטיניא בעצמו ... באותה שעה כבר נחתם גזר דינה של קסטיניא שלא להצליח''".