באר טוביה – הבדלי גרסאות

▲1. באותה עת הסתיים העימות הגדול בין אנשי המושבות ופקידות הברון (שכונה "מרד האיכרים"), והפקידים סברו שעדיף שהמתישבים שזה מקרוב הגיעו לא יושפעו מהלך הרוח הקיים.

▲2. המושבה החדשה יועדה להיות "אסם התבואה" של הישוב היהודי והקרקע באזור הדרום נחשבה כמתאימה לגידול חיטה.

▲לצורך הקמת המושבה נרכשה משבצת קרקע בת כ-5,600 דונם, מרבית השטח מאדמות הכפר הערבי [[קסטינה]] ממזרח, אך גם מהכפר [[בית דראס]] ממערב. האישור מהרשויות הטורקיות להקמת בתי המושבה התעכב, בזמן שמתיישבים מכלים את חסכונותיהם בהמתנה ביפו. חלקם התייאשו ושבו ל[[בסרביה]]. לבסוף, בקיץ 1888, הוחלט ע"י הפקיד הראשי של הברון, בלוך, בהסתמך על תקנות השלטון ה[[עות'מאני]] שלא ניתן להרוס מבנה לאחר שהונח עליו גג, לבנות צריפי עץ ב[[ראשון לציון]], לפרק אותם ולסמן את החלקים כך שניתן יהיה להשלים את הקמת המבנים תוך זמן קצר באתר המיועד.

▲בח' תשרי תרמ"ט, 13 בספטמבר 1888, יצאה שיירת עגלות, שנשאו את הצריפים המפורקים, נהוגה ע"י איכרים מ[[ראשון לציון]] ואיתם קבוצת נגרים ומשגיח מטעם הברון. הדרך עד [[גדרה]] היתה מוכרת להם, אך איש מהם לא היה מעולם מדרום לה. לאחר שטעו בדרך, הם הצליחו להגיע לאתר המושבה רק למחרת, ערב [[יום כיפור]]. הצריפים הורדו מהעגלות והעגלונים מיהרו לעזוב כדי לשוב לביתם לפני כניסת החג. הנגרים נשארו במקום ונסמכו על סיוע מאנשי [[בית דראס]] שסיפקו להם מזון ומים.

▲5 משפחות בלבד מהקבוצה המקורית שרדו את תלאות ההמתנה והגיעו להתיישב במקום לאחר שהוקמו המבנים. איתן באו גם פועלים רווקים וכולם הועסקו בעיבוד הקרקע וגם בחפירת תעלות לסימון גבולות הנחלות. אולם המושבה לא האריכה ימים. הריחוק והניתוק מישובים יהודיים אחרים והתנאים הקשים במקום, אך גם הייחס המתנשא של פקידי הברון שראו במתיישבים אריסים ולא "בעלי בתים", גרמו לכך שמרבית המתיישבים עזבו. ב-1890 נשארו רק 2 משפחות שהפעילו את המקום, בסיוע פועלים ובניהול פקידי הברון, כחווה חקלאית. חלק מאדמות המושבה נמסרו לעיבוד לאיכרי [[גדרה]], חלק הוחכרו ל[[אריס]]ים ערביים. המושבה חדלה מלהתקיים כישוב פעיל.