באר טוביה – הבדלי גרסאות

בשנת 1896 הגיעו אנשי ארגון [[חובבי ציון]] להסכמה עם הברון, לפיה יוחלפו חלק מהאדמות שבבעלותם במושבה [[יסוד המעלה]] באדמות קסטינה. כוונתם הייתה להקים במקום "מושבה לדוגמאלדוגמה". מבין הפועלים במושבות הם בחרו קבוצה של משפחות גדולות, במחשבה שכך לא יחסרו ידיים עובדות. התכנון המקורי היה שבמקום ייושבו 60 משפחות, אך בפועל עלו רק עשרים. מטעם הוועד של חובבי ציון, פיקח וליווה ד"ר [[הלל יפה]] פיקח וליווה את הקמת המושבה וכן אתואת ניהולה השוטף.

המושבה שמרה על תכניתתוכנית המתאר שהותוותה ע"יעל ידי אנשי הברון. היה בה רחוב אחד, לאורכו בתי המגורים הבנויים מעץ. מאחוריהם היו חצרות קטנות, בהן היוובהן גינות ירקותירק לשימוש עצמי. בקצה החצר נבנו מבני המשק מאבני כורכר, שיצרו מעין חומה מסביב לבתי המושבה. חנות מכולת קטנה ספקהסיפקה את מצרכי היסוד. תפוקת באר המים במושבה הייתה מועטה והספיקה רק לצורכי התושבים להשקיית בעלי החיים. האיכרים עסקו בגידולי [[פלחה]], ב[[חקלאות בעל]]. את יבול החיטה והשעורה שהניבו שדותיהם הם טחנו בשנים הראשונות ב[[אל-מג'דל (אשקלון)|אל-מג'דל]] (כיום [[אשקלון]]). כשהוקמה טחנת קמח במקום, היו נחוצים מים לצורך קירור המנוע שלה, ונבנתה בריכה לאגירת מי הבאר. מאחר והיתהוהייתה מאגר המים היחיד במקום, שמשההיא שימשה את אנשי המושבה, שהיו שומרי מצוות, לטבילה, ואף כונתה "ה[[מקווה]]". הבריכה היא השריד היחיד שנשאר מהמושבה.

בשנה הראשונה לקיומה, חוותה המושבה משבר שאיים לחסלה. בעימות עם אנשי כפר סמוך בשל סכסוך גבולות, נהרג פלח ערבי. למרותאף שוועדת חקירה טורקית קבעה שאנשי המושבה אינם אחראים למותו, החשש מנקמת דם חייב הגעה להסכם [[סולחה]]. ד"ר יפה הפציר במכתב ששלח ליו"ר וועדועד [[חובבי ציון]] ב[[אודסה]] "''...העיקר עליך לדעת כי הענין הזה יעלה לנו בכסף רב, ואין לשער מראש – בכמה. אבל בזה תלוי כל עתידה של המושבה''". התמיכה ניתנה, אך המושבה נאלצה להמשיך ולהסתמך על עזרת הוועד.

חבר הוועד, [[אחד העם]], שגילה עניין רב במושבה, כתב: "ג''םגם שאר החסרונות שמונה הועד בדבר ייסודיסוּד "קסטיניא" ותולה אותם בשגיאות הועד הפועל, כמו הוצאות יתרות לבנינים, למכשיריומכשירי עבודההעבודה וכו', ואפילו התגרההתּגרה הידועה עם הערביעיםהערביאים – הכל בא רק בסיבתבסבּת "השגיאה" היסודית של הועדהוַעד עצמו, בחושבובחשבו לאפשר לייסדליסד "קולוניא של דוגמא" עלע"י ידי אפוטרופסותאפיטרופסות.", והוסיף: "בשעה שהחליט הוועד לייסד את קסטיניא בעצמו ... באותה שעה כבר נחתם גזר דינה של קסטיניא שלא להצליח''".

המשבר כלכליהכלכלי בארץ בעשור הראשון של המאה ה-20 פגע קשות במושבה ורבים מתושביה היגרו ל[[אוסטרליה]]. בדו"ח מ-1912 מונה אחד מאיכרי המקום, [[אלימלך איזראליט]], עשר סיבות לקשיי ההתישבות במקום: