באר טוביה – הבדלי גרסאות

המשבר הכלכלי בארץ בעשור הראשון של המאה ה-20 פגע קשות במושבה ורבים מתושביה היגרו ל[[אוסטרליה]]. בדו"ח מ-1912 מונה אחד מאיכרי המקום, [[אלימלך איזראליט]], עשר סיבות לקשיי ההתישבותההתיישבות במקום:

1. #חלוקת גשמים לא סדירה, המקשה על גידולי הפלחה.

2. #חוסר בשטחי מרעה טבעי, המקשה על גידול בקר.

3. #מכת גנבות מצד תושבי הסביבה, המחייבת הוצאה גבוהה על שמירה בשכר, שגם היא אינה אפקטיבית לחלוטין.

4. #"עושר" – מעשר בלתי חוקי הנגבה ע"י האפנדים בסביבה (מעין תשלום "פרוטקשן") שנועד להגן על המושבה.

5. #מיסוי כבד שהוטל ע"י הממשל הטורקי, ובנוסף לו, הבקשיש שניתן לגובי המיסים.

6. #חוסר במספוא.

7. #מחלות בעלי החיים, שלא ניתן להתגבר עליהן בהעדר וטרינר במקום.

8. #דרכים גרועות, שבנוסף למרחק הישוב, הופכות את המסחר איתו לבלתי כלכלי.

9. #הוצאות ציבוריות גבוהות, מאחר והן מתחלקות בין מספר מצומצם של תושבים ושלא ניתן להקטינן, מאחר והתושבים אינם יכולים להעזרלהיעזר בשרותיםבשירותים בישובים סמוכים.

10. #שיטות עבודה מיושנות, הדומות לאלו של הפלאחים הערבים.

כדי לחזק את המושבה יזם ד"ר [[ארתור רופין]] הבאת פועלים מאנשי העלייה השנייה שיפעלושייפעלו כקבוצה שיתופית עצמאית במושבה. המתיישבים החדשים הכניסו לשימוש עקרונות של חקלאות מודרנית. הם דרשו הקמת ועד נבחר וארגנו את בני הנוער. למרות שהמושבה הייתה קטנה פעלו במקום בית ספר ובו שמונה כיתות עם מורה אחד, בית כנסת ועזרה רפואית של חובש. הקבוצה החזיקה מעמד 12 שנה, עד שחבריה עברו למושב [[נהלל]] ולקבוצת [[גבע]]. ב-1924 רכשה [[הקרן הקיימת]] את האדמות שהתפנו. חמישה משקים נוספים הוקמו ומתיישבים חדשים הצטרפו. ד"ר [[חיים יזרעאלי]], רופא מחוזי מטעם [[המנדט הבריטי]], שהיה אחראי על כל אזור הדרום, קנה נחלה במושבה והתגורר בה עם משפחתו. נראה היה כי המושבה נמצאת בתנופה.

בקיץ 1929, כחלק מ[[מאורעות תרפ"ט]], התקיפו מאות ערבים מהאזור עלו עלאת המושבה. בקשות העזרה שהופנו למושבות הסמוכות נענו בשלילה. 130 התושבים התבצרו בבניןבבניין אבן של רפת שהותאם להתגוננות. בידיהם היו ברישיון שישה רובים ותחמושת חלודה, וכך הם הגנו על עצמם במשך שלושה ימים. במהלך המתקפה נהרג ד"ר יזרעאלי, שיצא להגיש עזרה לערבי פצוע. בן המושבה, הרשל רוזין, שהתבצר בבית הכנסת כי חשב ששם לא יפגעו בו, נהרג אף הוא. גופתו נעטפה בספרי התורה ונשרפה ברחובה של המושבה.

ביום השלישי שלחו השלטונות הבריטים מטוס סיור שפיזר את הפורעים לכל עבר, אך הם הספיקו לשרוף את כל צריפי המושבה עד היסוד. נאמר שהלהבות נראו עד [[רחובות]]. אז שלחו הבריטים שלוש משאיות, עליהן העמיסו את כל האנשים במקום, מבלי להתיר להם אפילו לקבור את המתים, ופינו אותם ל[[רחובות]]. רק לאחר עשרה ימים באו למקום כמה מאנשי המושבה וקברו את הקורבנות, אך חורבנה המוחלט מנע מאנשיה לחזור למקום, והם נפוצו ברחבי הארץ.