היסטוריה של ממלכת ירדן – הבדלי גרסאות

בשנת [[1919]], עם שוך הקרבות, נדרשו הבריטים לגשר בין התחייבויותיהן השונות לגורמי האזור, כאשר ביניהן היו אף דרישות מנוגדות. אחת מהתחייבויות אלו הייתה לשושלת ההאשמית ולאמיר חוסיין, אשר בנו, [[פייסל הראשון, מלך עיראק|פייסל]], שביקש לכונן ממלכה ערבית בראשותו בשטח "[[סוריה הגדולה]]" סולק משטח סוריה על ידי הצרפתים, אשר ביקשו לבסס את שליטתם בסוריה ובלבנון. בתגובה לאירועים אלו החליטו הבריטים בשנת [[1921]] על [[ועידת קהיר (1921)|כינוס ועידה בקהיר]], במטרה להסדיר את התחייבויותיהן באזור באופן סופי. במסגרת הועידההוועידה הוחלט על המלכתו של פייסל כמלך [[עיראק]], ובכך לנטרל את המצב הנפיץ בסוריה. באשר לאחיו של פייסל, [[עבדאללה הראשון, מלך ירדן|עבדאללה]], אשר באותה שעה נע מהחיג'אז לכיוון סוריה במטרה לסייע לאחיו כנגד הצרפתים, הוחלט ליצור ישות מדינית חדשה באזור, ולהמליך עליה את עבדאללה. האזור אשר נבחר לייסודה של הממלכה החדשה היה אזור [[עבר הירדן]], בו שהה עבדאללה באותה העת בדרכו לסוריה, והחלק המזרחי של האזור שניתן לבריטניה במסגרת [[המנדט הבריטי]] במזרח התיכון{{הערה|Ann Dearden, '''Jordan''', London: the Camelot press ltd, 1958, Pp. 43-49}}. בריטניה הייתה יכולה לעשות זאת בהתאם לסעיף 25 של [[כתב המנדט]],

לאורך השנים, וככל שמעמדו של אש"ף עלה, כך התערערה הטענה הירדנית לפיה מקומו של העם הפלסטיני בגדה המערבית הוא תחת שלטון ירדן. בין השאר, הועידההוועידה הבין-ערבית ברבאט, שהתכנסה באוקטובר 1974, הכירה באופן רשמי באש"ף כמייצגו היחיד של העם הפלסטיני באשר הוא, והכירה רשמית בזכותו של העם הפלסטיני לקיים מדינה עצמאית בהנהגת אש"ף. חרף השתתפותה של ירדן בפסגה, והניסיון לטעון שעתידם של השטחים הפלסטינים צריך להיות מוכרע במסגרת משאל עם, אש"ף הוכר כעת כנציגו הבלעדי של העם הפלסטיני, וכיחיד שיש לו סמכות לדבר בשמו. עם זאת, ירדן עדיין המשיכה לפעול בשטח לחיזוק היחסים בין שתי הגדות, כאשר השלטון הירדני הבהיר, באופן סמוי, כי כל פלסטיני אשר מבקש ליהנות מהסיוע הכלכלי הנרחב שסיפקה ירדן לגדה המערבית, עליו לתרגם זאת לתמיכה בהחזרת שלטונה שם. יצוין, כי חרף החלטות רבאט, הסיפוח הירדני של הגדה המערבית, אשר התקבל כזכור בשנת 1950, עמד עוד בתוקפו, והשלטון הירדני המשיך וטען לחוקיותו של הסיפוח ולזכותו של כל פלסטיני לרכוש אזרחות ירדנית. גם ההצהרות הירדניות, אודות היותם של הירדנים והפלסטינים עם אחד בלתי נפרד, המשיכו להישמע. הירדנים, בברכתו של המלך חוסיין, גם ניהלו שיחות חשאיות עם ישראל בניסיון לבדוק האם ניתן להשיב את שליטתה של ירדן בגדה המערבית בהסכמתה של ישראל, אך נענו ריקם{{הערה|מילסון, '''ירדן והגדה המערבית''', עמ' 35-31}}. כמו כן, ניסתה ירדן להגיע להסכמה עם אש"ף עצמו באשר להסדר אפשרי, אשר ישקף את זיקתה של ירדן לגדה המערבית. גם מגעים אלו, אשר באו לידי ביטוי במסגרת "תוכנית הקונפדרציה" של ירדן ופלסטין מראשית שנות ה-80, נשאו חרס{{הערה|קליין, '''דו-שיח ושברו: יחסי ירדן-אש"ף 1988-1985''', עמ' 28-23}}.