|
ההצעה של תוכנית הלימודים 1907 לכיתות ד׳-ח׳, שנקראה כבר בשם ״גאוגרפיה״, שמה במרכזה את לימוד ארץ ישראל, בשני מחזורי לימוד - בכיתה ד׳ למדו בצורת סקירה כללית את הארץ על ארבע רצועות האורך שלה (חוף, הרים, בקעת הירדן, והרי עבר הירדן) וכל אזור נלמד על יסודותיו הפיסיים והאנושיים. בכיתה ח׳ היתה חזרה נוספת והעמקה של נושא ארץ ישראל, הפעם דרך נושאי משנה כמו גבולות, אקלים, יישובים, כלכלה ועוד. בין שני מחזורי לימוד אלה הכניסו מגוון נושאים בתוכנית הלימודים: בכיתה ה׳ המזרח התיכון (באותם ימים האמפריה התורכית) ומצריים, וכן נושאים כמו כדור הארץ, מושגים באקלים וגאולוגיה. בכיתות ו׳-ז׳ הרחיבו את מעגל המדינות בשיטה מהקרוב לרחוק - תחילה אסיה, אירופה, ואחריהן למדו על ארצות אמריקה. כל יבשת עם תכונותיה בצורה שיטתית ואחידה: גבולות, נהרות, אקלים וכדומה. זאת השיטה הרגיונלית במיטבה<ref>{{צ-ספר|מחבר=יוסף עזריהו|שם=כתבים|מו"ל=מסדה|שנת הוצאה=1954|עמ=46}}</ref>. צורת לימוד זו שנקבעה בשנת 1903 יושמה בעיקרה עוד עשרות שנים בתוכניות הלימודים בגאוגרפיה בבתי הספר בארץ עד שנות האלפיים. <ref>(ראה את ההמשכיות גם בתוכנית הלימודים של ״גיאוגרפיה - אדם וסביבה״ 2015 קישור -
<nowiki>http://meyda.education.gov.il/files/Curriculum/fifth/MavoTLHT.pdf</nowiki></ref> .
מאחר והיה מחסור בספרי לימוד בגאוגרפיה הכתובים בעברית, היו אלה המורים שכתבו את הספרים הראשונים, ואף ארגנו השתלמויות קיץ מפי מומחים כמו ההשתלמות בשנים 1911-12 בזכרון יעקב. בה המורים השתלמו במקצועות כמו גאולוגיה, בוטניקה ואקלים בהנחייתו של [[אהרן אהרנסון|אהרן אהרונסון]]. מחברי ספרי הלימוד העבריים בני הדור הראשון נתקלו בבעיות עקרוניות כגון - איך כותבים ספר לימוד במקצוע, איזה נושאים ללמד ומהו סדר לימודם. את הדוגמאות הם לקחו מאירופה שגם שם המקצוע היה בחיתוליו. בעיה אחרת היתה תרגום המושגים לעברית - שפת הלימוד. הם השתמשו במילים ובשמות מקומות מהתנך והתלמוד ופעמים המציאו גם מונחים חדשים.
דרכי ההוראה של מקצוע הגאוגרפיה באותן שנים היו מורכבות, חלקן עיוניות - לימוד מתוך ספרי הלימוד, אבל הוסיפו דגש גם על לימוד חווייתי. היינו - הסתכלות ותצפיות של התלמידים בשטח, והם יצאו לשדה ולטיול ללמוד מקרוב על התופעות השונות. בגיל הצעיר יצאו התלמידים לאזורים הקרובים לבית הספר, ובגיל מבוגר יותר יצאו לאזורים מרוחקים תוך יצירת המושג של טיול שנתי לאזורים רחוקים מאוד. בתצפיות אלה ובטיולים התלמיד לא רק למד על תופעות הנוף הטבעי והאנושי אלא גם חיזק את הקשר שלו עם אדמת מולדתו. כאמור הדבר היווה ערך מוסף מרכזי באידיאולוגיה של לימוד הגאוגרפיה בבתי הספר. <ref>{{צ-ספר|מחבר=יוסף עזריהו ואחרים|שם=שעורי הסתכלות|מו"ל=קהלת, יפו|שנת הוצאה=1911}}</ref>
'''אסיה הקדמית וארצות הנילוס''', ספר לימוד, תל-אביב, דביר, תש"ט)</ref> פעילותו השלישית החשובה היתה בהוצאת אטלסים עבריים ומפות ארץ ישראל לבתי הספר, ששירתו במערכת החינוך עשרות שנים נוספות.<ref>ראה פרשת הוצאה לאור של האטלסים בהרחבה: מיכאל הכהן ברוור ובנו אברהם יעקב ברוור,'''זכרונות אב ובנו''', ירושלים: [[מוסד הרב קוק]], 1966</ref>
בשנות השלושים הגיע לארץ ד״ר יהויקים פאפוריש, שלמד גאוגרפיה בוינה, ומשנת 1940 פירסם עשרות ספרים בגאוגרפיה רגיונלית של ארץ ישראל ושל ארצות העולם. אלה הפכו במשך ארבעים שנה עד שנות השמונים לספרי הלימוד החשובים במערכת החינוך בארץ.<ref>{{צ-ספר|מחבר=יורם בר-גל|שם=מולדת וגיאוגרפיה במאה שלנות ציונות,|מו"ל=עם עובד|שנת הוצאה=1993|עמ=92}}</ref> ספרי לימוד נוספים שהתאימו לתוכנית הלימודים בגאוגרפיה בבתי הספר העבריים נכתבו על ידי מורים בארץ ובגולה כמו ספריהם של מ. צוזמר<ref>{{צ-ספר|מחבר=מ. צוזמר|שם=גיאוגרפיה קורס ראשון|מקום הוצאה=פרנקפורט|מו"ל=אמנות|שנת הוצאה=1918}}</ref> א. בלנק<ref>{{צ-ספר|מחבר=א. בלנק|שם=דע את העולם ספר לימוד בגיאוגרפיה,|מקום הוצאה=קישינב|מו"ל=אסכולה|שנת הוצאה=1930}}</ref> או א. מיטרופוליטנסקי<ref>{{צ-ספר|מחבר=מיטרופוליטנסקי|שם=אסיה וארץ ישראל|מקום הוצאה=וורשה|מו"ל=?|שנת הוצאה=1921}}</ref>. ספריםגם אלההקק״ל הוסיפונרתמה פרקיםלהוראת על היהודים בארצות השונותהמקצוע, וכןהוציאה הירבועשרות לצטטספרי בספריהםעיון העוסקיםולימוד בארץבנושא ארץ ישראל, אתמפות התנ״ךקיר ומקורותלבתי יהודייםספר, כתלמוד.וספרים אלעיוניים ״סוכניכמו המקצוע״ספריו האלה שתרמו למערכתשל החינוךצבי הפורמליתזוהר<ref>ספריו של הישובצבי היהודי,זוהר צריךיצרו להוסיףתשתית מוריםרעיונית ומדריכיםופדגוגית רביםחשובה שהיומאוד מאנשיעבור ידיעתהמורים הארץ.והמדריכים הםבאותה תרמוהעת להפצתראה: הידעצבי הגאוגרפיזוהר במערכת החינוך'''לימוד הלאברוח פורמלית כמוהמולדת''', חוגיקקל העשרהירושלים, תנועותצבי נוערזוהר, חוגי1940 משוטטים'''ארץ ומטיילים.ישראל אנשיםבחינוכינו''', כמוקק״ל, ירושלים </ref><ref>ראה ד״רלדוגמה: [[נתן שלם]], [[דוד1935, בנבנשתי]]'''עמק החולה''', [[משהספריית ברסלבסקי]]ארץ ישראל של הקק״ל, ד״רחוברת [[זאב54, הוצאת אומנות, וילנאי]]תל ואחרים.אביב</ref>
מוסדות היישוב היהודי בארץ בתקופת המנדט, ראו בהוראת המולדת והגאוגרפיה יעד חשוב להעברת המסר החלוצי-ציוני. לכן מובנת הירתמות ה[[קרן קיימת לישראל|קרן הקיימת לישראל]], דרך מחלקת הנוער והתעמולה שלה, לפעולה החינוכית בגאוגרפיה: היא הוציאה את מפות הארץ לבתי הספר, ופירסמה סדרה של עשרות ספרים רגיונליים על חבלי הארץ השונים. <ref>ראה לדוגמה: נתן שלם, 1935, '''עמק החולה''', ספריית ארץ ישראל של הקק״ל, חוברת 54, הוצאת אומנות, תל אביב</ref> כמו כן פירסמה כמה ספרי יסוד בהוראת הגיאוגרפיה והמולדת שנכתבו בעיקר על ידי צבי זוהר. <ref>ספריו של צבי זוהר יצרו תשתית רעיונית ופדגוגית חשובה מאוד עבור המורים והמדריכים באותה העת ראה: צבי זוהר '''לימוד ברוח המולדת''', קקל ירושלים, צבי זוהר, 1940 '''ארץ ישראל בחינוכינו''', קק״ל, ירושלים </ref> היא תמכה בהשתלמויות מורים ובארגון סיורים לשם עדכונם והכרתם את הארץ והמפעל הציוני להעביר לתלמידיהם את המסר הציוני והתרשמותם.
כבר בסוף שנות השלושים, החלו אנשי חינוך שונים לכתוב על הצורך ברפורמה בהוראת מקצועות הגאוגרפיה והמולדת, תוך אימוץ רעיונות ותכנים מהעולם האנגלו-סכסי<ref>נחום גבריאלי, 1939, '''גישות שונות למקצוע הגיאוגרפיה''', החינוך, כרך 12, עמ 101-115</ref>.<ref>א. ריגר 1940, '''החינוך העברי בארץ ישראל''', דביר, תל-אביב</ref> הם קראו להזניח את הגישות והשיטות שהובאו ממרכז אירופה עוד בתקופת העלייה הראשונה.<ref>באותם ימים הופיע כבר ספר לימוד יוצא דופן לבתי ספר התיכוניים שהקדים בארבעים שנה ספר לימוד בנושא דומה שנכתב רק אחרי מלחמת יום כיפור. אליהו שיינקין, 1939 '''גיאוגרפיה כלכלית''', צידון, תל-אביב </ref> אבל פרוץ מלחמת העולם השנייה, והקמת מדינת ישראל דחו דיון על הרפורמות במקצוע הגיאוגרפיה למשך יותר מדור נוסף. מצב שיצר קפאון ושמרנות בחינוך הגאוגרפי עד אמצע שנות הששים המאוחרות.
הקמת המדינה ובואם של מאות אלפי עולים וילדים יצרו מצב חדש בפני מערכת החינוך של היישוב היהודי. בשנת 1949 נחקק [[חוק לימוד חובה|חוק חינוך חובה,]] ששמר על מבנה מערכת החינוך כמו שהיתה בתקופת המנדט, וארבע שנים מאוחר יותר התקבל [[חוק חינוך ממלכתי]], שנועד לאחד את זרמי החינוך והותיר שניים בלבד: החינוך הממלכתי והחינוך הממלכתי דתי. חוקים אלה זרזו פירסום [[תוכנית לימודים|תוכניות לימודים]] חדשות בשנים 1954-1956.<ref>משרד החינוך, 1956,'''תוכניות לימודים לבית הספר היסודי''', ירושלים </ref>
תהליך נוסף שהתרחש בראשית תקופה זו - הוקמה מחלקה לגאוגרפיה ב[[אוניברסיטה העברית בירושלים]] (1949) על ידי פרופ׳ [[דוד עמירן]]. עמירן אימץ את תוכנית המחקר וההוראה כפי שהכיר אותה מגרמניה טרום מלחמת העולם השנייה.<ref>ראה פרשת הקמת המחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית: בר–גל, י., 2002, ” כבר שמעתי שדנים עליך בסנט: החלטות במיסוד הגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית 1927-1949″, אצל, לבסקי, ח. (עורך) '''תולדות''' '''האוניברסיטה העברית בירושלים''', מאגנס, כרך ב‘, 442-411</ref> היתה זו תוכנית לימודים המבוססת על הגישה הרגיונלית. בשנות החמישים והששים, בוגרי המחלקה לגאוגרפיה פנו לעסוק בחינוך והוראה, הן כמורים והן ככותבי ספרי לימוד חדשים. המחלקה לגאוגרפיה בירושלים יצרה גם כלים ארגוניים ששימשו ועדיין משמשים את מערכת החינוך - פירסום מחקרים בעברית, יסוד [[האגודה הגאוגרפית הישראלית]], סיורים והשתלמויות מורים. בתחילת שנות הששים נפתחו מחלקות לגאוגרפיה גם באוניברסיטת תל אביב וגם בחיפה, וכן התחילו להופיע בתוכניות לימודיהן קורסים נושאיים בהשפעת הגאוגרפיה האנגלו-אמריקאית. קורסים אלה קשורים בעיקר לגאוגרפיה האנושית, כמו [[גאוגרפיה עירונית]], [[גאוגרפיה כלכלית]] או [[גיאוגרפיה חברתית|גאוגרפיה חברתית]]. אלה סייעו בסוף שנות הששים ליצירת הרפורמה בתוכנית הלימודים בגאוגרפיה בבתי הספר.
כאמור בוגרי המחלקה לגאוגרפיה בירושלים החלו להוציא ספרי לימוד חדשים, בינהם פרופ׳ [[דב ניר]] ופרופ׳ [[מנשה הראל]], ד״ר [[אפרים אורני]] ופרופ׳ [[מנשה הראל]] שפירסמו את ספריהם בגאוגרפיה של ארץ ישראל, תוך שימוש בגישות, מושגים ומידע מודרני באותם ימים.<ref>מנשה הראל ודב ניר 1960, '''גיאוגרפיה של ארץ ישראל''', עם עובד, תל-אביב</ref> גם ספרים נושאיים החלו להופיע כמו ספריהם של פרופ׳ מנשה הראל <ref>מנשה הראל, '''גיאוגרפיה פיסית כללית''', עם עובד, תל אביב,1961</ref> ושל פרופ׳ דב ניר בנושא גאוגרפיה פיזית <ref>דב ניר, '''גיאוגרפיה פיזית''', מסדה, תל אביב, 1962</ref> שהביאו מושגים עבריים חדשים בגאוגרפיה, שנקבעו על ידי האקדמיה ללשון. ספרים אלה הצטיינו בשימוש בשפה מקצועית ומדעית, בניגוד לספרים שהיו כתובים עד תקופה זו בשפה עממית ולא תמיד מדוייקת. האקדמיזציה של הגאוגרפיה, לאחר קום המדינה, תרמה אפוא למערכת החינוך בספרי לימוד, בהכנת מאות בוגרים שפנו להוראה והכירו את המקצוע וידעו להתמודד עם רעיונותיו ומושגיו.
מחברי תוכנית הלימודים החדשה של ישראל שפורסמה באמצע שנות החמישים, ראו במולדת וגאוגרפיה מקצועות המשרתים נאמנה את המטרות הלאומיות של חוק החינוך הממלכתי. הם ראו בלימוד הגאוגרפיה של ארץ ישראל בכיתה ח׳ את פיסגת החינוך הלאומי.<ref>משרד החינוך, '''תוכנית הלימודים לבית הספר היסודי''', 1954, עמ 165</ref> הםאת הציעושאר כברהנושאים בכיתה- ג׳בתחום ללמדהגיאוגרפיה תלמידיםהרגיונלית מושגיםשל בסיסייםאזורים בגאוגרפיהבעולם, ובכיתהוכן ד׳פרקים הציעוכלליים ללמדכמו אתאקלים סביבתהם הילדחילקו בנוסףבין לשניכיתות אזוריםה׳-ז׳, בארץבשיטה - מרצועותאזורים האורךקרובים (חוף,בתחילה הר,ורחוקים בקעהבכיתות ועברהגבוהות. הירדן), בכתהלבתי ה׳הספר נושאהתיכוניים רגיונליפורסמה -תוכנית ה[[המזרחלימודים התיכון|מזרחנפרדת התיכון]]בשנת ואליו1956.<ref>משרד הוסיפוהחינוך, נושאים'''הצעה כלליםלתוכנית שללימודים [[כדורלבית הארץ]]הספר התיכון''',ירושלים, [[אזורי1956</ref> האקלים]] והצומחהתוכנית וכדומההמליצה על גאוגרפיה כמקצוע חובה גם בכיתות ט׳-י׳. בכיתה ו׳ט׳ לימדוחזרו על לימודי נושאים רגיונלייםמהתחום נוספיםהגיאוגרפי -פיזי [[אגןוכן היםלימוד התיכון|ארצותרגיונלי היםכללי התיכון]],של אסיהאזורי ואפריקההעולם. בכיתהכיתה ז׳י׳ נוסףהוקדשה לימודכולה אזוריםללימוד רחוקיםנרחב יותרשל - אירופהארץ ואמריקהישראל. בכלכן הוסיפו הנחיות אזורלגבי שיטתבחינות הלימודהבגרות: ונושאיכל המשנההנושאים היו זהים,מהגישה עלהרגיונלית: פינושאי המסורתחובה של- הגאוגרפיהארץ הרגיונלית.ישראל בכיתהוארצות ח׳המזרח חזרוהתיכון ללמודושני אתאזורים ארץנוספים ישראללבחירה ונושאמתוך כללירשימת מתחוםאזורים: הגיאוגרפיהארצות הברית, ברית המועצות, צרפת, הפיזיתובריטניה. <ref>אפרייםמשרד אורניהחינוך, 1959,'''הצעה להוראתלתוכנית גיאוגרפיהלימודים ומולדת בביתלבית הספר היסודי, '''החינוךהתיכון''', כרך 1ירושלים, עמ1963 204-215 </ref>
לבתי הספר התיכוניים פורסמה תוכנית לימודים נפרדת בשנת 1956.<ref>משרד החינוך, '''הצעה לתוכנית לימודים לבית הספר התיכון''',ירושלים, 1956</ref> בועדה לתוכנית הלימודים בגאוגרפיה ישבו גאוגרפים מקצועיים כמו אברהם יעקב ברוור, [[יצחק שטנר]] ואחרים אך גם היסטוריונים כמיכאל זיו. התוכנית המליצה ללמד גאוגרפיה כמקצוע חובה גם בכיתות ט׳-י׳. שעתיים בשבוע בכל כיתה. בכיתה ט׳ חזרו על לימודי האקלים והגאומורפולגיה וכן לימוד רגיונלי כללי של אזורי העולם. כיתה י׳ הוקדשה כולה ללימוד נרחב של ארץ ישראל - אזורי הארץ, מאפיינים פיזיים, משאבי טבע וניצולם, יישוב וכלכלה. תוכנית זו עברה שינוי נוסף בשנת 1963 שבה חלוקת נושאי הלימוד היו דומים, אך הוסיפו הנחיות לגבי בחינות הבגרות והוסיפו אפשרויות בחירה של חומר הלימוד מתוך מגוון הנושאים הרגיונליים. בבחינות הבגרות, באותה העת, כל הנושאים היו מהגישה הרגיונלית: נושאי חובה - ארץ ישראל וארצות המזרח התיכון ושני אזורים נוספים לבחירה מתוך רשימת אזורים: ארצות הברית, ברית המועצות, צרפת, ובריטניה. <ref>משרד החינוך, '''הצעה לתוכנית לימודים לבית הספר התיכון''',ירושלים, 1963 </ref>
לסיכום פרק זה בהיסטוריה של החינוך הגיאוגרפי בארץ אפשר לומר, כי מצד אחד חלה המשכיות ושמרנות ודבקות בתכנים שנילמדו ומטרות שנקבעו בתחילת המאה העשרים. מאידך החלו להסתמן בסוף התקופה מצבים שאיפשרו שינויים מסויימים בחינוך הגאוגרפי: בנוסף לצרכי החברה והלאום, החלו מתכנני המקצוע והמורים להביא בחשבון גם את התפתחות המקצוע באקדמיה (איפשרו לימוד נושאים לא רגיונליים כגיאוגרפיה פיזית) ואת צרכיו של התלמיד היחיד (אפשרויות בחירה והעדפה). ניצני התפתחות זאת היו תשתית חשובה שעליה התפתח החינוך הגאוגרפי שעה שהוכרזה הרפורמה בחינוך בישראל. <ref>ראה: איזנשטט שמואל, 1973, '''החברה הישראלית רקע התפתחות ובעיות''', מגנס, ירושלים </ref>
==== משנות השבעים לתחילת המאה ה-21 ====
[[קובץ:Atlantic bathymetry.jpg|ממוזער|לידי מערכת החינוך המודרנית עומדים כעת ייצוגים מרהיבים של פני כדור הארץ. מפה המדגימה את המבנה הטופוגרפי שמתחת פני האוקיינוס האטלנטי, ומאפשר ללמד על תנועת היבשות והתפתחות נופן.]]
הפערים החברתיים -כלכליים בישראל הביאו להקמת ״[[ועדת פראוור]]״ (1964) שהמליצה על ביצוע [[רפורמה בחינוך]], שבמרכזה היה שינוי מבנה בתי הספר והקמת חטיבת הביניים, שלא היתה קיימת לפני כן. החלטה זו הביאה לצורך לשנות את תוכניות הלימודים. נציגי משרד החינוך יצאו לאוניברסיטת שיקגו ללמוד מהאמריקאים, ומשחזרו הקימו את ״היחידה לתוכניות לימודים״ (1966) שמתפקידה היה להוציא לפועל את הרפורמה ולהפיק ספרי לימוד חדשים. שנה לאחר מכן, הוקמה ועדה לענייני מקצוע הגאוגרפיה בראשות פרופ׳ [[דוד עמירן]], להתאמת תכני הגאוגרפיה למבנה מערכת החינוך החדשה. התוכנית לכיתות הנמוכות - ״מולדת וחברה״, היתה מורכבת יותר ונדונה בועדה מקצועית אחרת. <ref>א.ידלין, המפנה בפיתוח תוכניות לימודים, אצל אדן ש., '''על תוכניות הלימודים''' '''החדשות''', מעלות, תל אביב, עמ 9-20, 1971</ref>
בדיונים שנערכו בעניין מהות החינוך הגיאוגרפי, טען עמירן כי הגאוגרפיה היא מקצוע שחוקר את תפוצת התופעות הגיאוגרפיות בעולם ואת סיבותיה, זאת כדי לעזור לפתור בעיות חברתיות, כלכליות ומדיניות בעולם. פרופ׳ אריה שחר הוסיף באותו דיון וטען כי עבר זמנה של הגאוגרפיה הרגיונלית כי היא חסרת בסיס תיאורתי, וצריך ללמד ולחקור את ״ההשתנות המרחבית של התופעות״<ref>האגודה הגיאוגרפית הישראלית, '''עלון גיאוגרפי''', 1967, ירושלים, עמ׳ 1-13)</ref>
הצעת תוכנית הלימודים החדשה לחטיבות היסודי ו[[חטיבת ביניים|חטיבת הביניים]] יש בה השילוב של ההמשכיות והרפורמה יחדיו. היא קבעה כי ההוראה תתרכז הן בגישה הרגיונלית והן בגישה הנושאית (סיסטמטית) שהונהגה באוניברסיטאות. הגישה הרגיונלית לא תקיף סקירה מלאה על כל אזורי העולם, אלא ילמדו דוגמאות נבחרות וגם בהם ילמדו נושאים מיוחדים אופינים לאזור. בראש כל העקרונות שקבעו את תוכנית הלימודים - עמד הרעיון של חשיפת התלמיד לזיקת הגומלין שבין אדם לסביבתו הטבעית, תוך הדגשת אחריותו לשינויים בסביבה.<ref>משרד החינוך והתרבות, '''תוכנית הלימודים בגיאוגרפיה בבית הספר הממלכתי והממלכת'''י '''דתי לכיתות ה׳-ט׳,''' 1970</ref> זהו עקרון יסוד בפילוסופיה של המקצוע עוד מהמאה ה- 19. בעקרון נוסף שקבעה הועדה, באה לידי ביטוי המטרה החברתית-ממלכתית בחינוך הציוני - הדגשת לימוד ארץ ישראל. עקרון זה יושם לא רק בגישה הקלסית הרגיונלית, אלא גם בהבאת דוגמאות בתחומים הנושאיים, כמו בגאוגרפיה הפיזית, העירונית או הכלכלית. על פי עקרון זה הוגבר למעשה התפקיד הלאומי של מקצוע הגאוגרפיה בתוך מערכת החינוך לאחר הרפורמה.<ref>יורם בר-גל, '''מולדת וגיאוגרפיה במאה שנות ציונות,''' עם עובד, 1993, עמ 107</ref>
עוד הוסיפו מחברי התוכנית החדשה והדגישו גם את המטרות הקוגניטיביות וכתבו על העברת ערכים כמו אחריות לשמירת נופי הארץ. לתוכנית הלימודים לבתי הספר בחינוך הממלכתי-דתי הוסיפו גם את מטרת חיזוק רעיון קדושת הארץ שניתנה לעם ישראל<ref>משרד החינוך והתרבות, '''תוכנית הלימודים בגיאוגרפיה בבית הספר הממלכתי''' '''והממלכתי דתי,''' מהדורת 1973, עמ 12</ref>
מתוך מכלול העקרונות בתוכנית הלימודים החדשה, נקבע כי לאחר הרפורמה ילמדו בכיתה ה׳ את ארצות המזרח התיכון, ארצות אגן הים התיכון וכן חבל אחד מארץ ישראל. בכיתה ו׳ ילמדו מבחר חבלים: הודו, יפן, אפריקה המערבית, אמריקה הדרומית וכן חבל בארץ ישראל. בכיתה ז׳ ילמדו גאוגרפיה פיזית וגאוגרפיה עירונית וכן חבל נוסף בארץ ישראל. בכיתה ח׳ יילמדו הגאוגרפיה של החרושת, אירופה וברית המועצות. בכיתה ט׳ ילמדו ארצות הברית, גיאוגפיה של חקלאות וכן גאוגרפיה כללית של ארץ ישראל.<ref>משרד החינוך, תוכנית הלימודים בגיאוגרפיה, 1973</ref> קל להבחין איך יושמו עקרונות הועדה המקצועית בתכנים שהוצעו: נוספו תכנים מהגאוגרפיה הנושאית. כמו כן נמשכה התבססות על הגישה הרגיונלית ובעיקר הוגדל חלקה של ארץ ישראל בכל שנות הלימוד של שתי החטיבות בהשוואה לתוכניות הלימודים בעבר.
מתוך מכלול העקרונות בתוכנית הלימודים החדשה, נקבע כי לאחר הרפורמה ילמדו בכיתה ה׳-ו׳ מבחר אזורים מהעולם (הודו, יפן, אירופה ועוד) וחבלים מארץ ישראל . בכיתה ז׳-ח׳ ילמדו פרקים בגאוגרפיה פיזית, גאורפיה של החרושת, וגאוגרפיה עירונית וכן חבלים בארץ ישראל ובעולם<ref>משרד החינוך, תוכנית הלימודים בגיאוגרפיה, 1973</ref>. בכיתה ט׳ - מבנה דומה של נושאים כלליים ונושאים רגיונליים וכמובן גיאורפיה של ארץ ישראל. בהכללה אפשר לומר כי התוכניות לכיתות הגבוהות הצטיינו בהדגשת לימוד עקרונות ולא פרטים, בהבנה במקום בידיעה לשמה, בתרגול והעמקת השימוש במיומנויות מקצועיות מורכבות וזאת בתוספת למידה פעילה ככל האפשר.<ref>משרד החינוך והתרבות, '''גיאוגרפיה בחטיבה העליונה, הצעה לתוכנית לימודים''' לכיתה י׳, 1976, עמ 4-5</ref>
במקביל ובהמשך לועדת המקצוע לבתי הספר בחטיבות היסודית והביניים, הוקמו ועדות לרפורמה בתוכניות הלימודים לחטיבה העליונה התיכונית. בהכללה אפשר לומר כי התוכניות לכיתות הגבוהות הצטיינו בהדגשת לימוד עקרונות ולא פרטים, בהבנה במקום בידיעה לשמה, בתרגול והעמקת השימוש במיומנויות מקצועיות מורכבות וזאת בתוספת למידה פעילה ככל האפשר. בכיתה י׳ התוכנית הציעה ללמד נושא אחד חובה בגיאוגרפיה של המזרח התיכון, ולבחור נושא אחד מתוך שניים: גאוגרפיה ישובית ונושא יחסי אדם-סובב. בתוכנית הלימודים של המזרח התיכון הדגש היה לא על הכרת ארצות האזור אלא על מאפיינים אזוריים כלליים כמו הנפט, בעיות המים, תהליכי מודרניזציה ותהליכים פוליטיים וחברתיים.<ref>משרד החינוך והתרבות, '''גיאוגרפיה בחטיבה העליונה, הצעה לתוכנית לימודים''' לכיתה י׳, 1976, עמ 4-5</ref>
בכיתות י״א וי״ב הוצעו נושאים שקרובים כבר לגישת המחקר וההוראה באונברסיטאותבאוניברסיטאות: ארצות מפותחות ומתפתחות; מטאורולוגיה סינאופטית; גאוגרפיה הסטורית של ארץ ישראל.<ref>משרד החינוך והתרבות, '''תוכנית הלימודים בגיאוגרפיה''', 1976, עמ 7</ref> בכיתה י״ב הציעו ללמד ארבע נושאים: פרקים בגאוגרפיה של ארץ ישראל: גאוגרפיה של רווחה ותכנון; פרקים בכרטוגרפיה; כדור הארץ - נופים ועיצובם. לכיתות המקבילות בחינוך הממלכתי דתי הציאו להוסיף גם דיון בויכוח שבין הדת והמדע בשאלת יצירת כדור הארץ והתהליכים המתרחשים בו. <ref>משרד החינוך, '''תוכנית הלימודים בגיאוגרפיה''' 1976, עמ 23-16</ref>
הרפורמה בחינוך, הביאה לא רק לניסוח מחדש ולארגון שונה ולהוספת תכנים נושאיים למערכת החינוך, אלא גם שינתה את הגישה לחומרי הלמידה - אלה התבססו בעבר על ספר לימוד והאטלס במקצוע הגאוגרפיה. כחלק מהרפורמה, משרד החינוך הקים יחידה לכתיבת תוכניות לימודים. היתה ציפיה כי בתוכנית הלימודים החדשות יהיה שימוש במערך דידקטי שלם: חוברת לתלמיד, חוברת למורה, חומרי עזר. כל אלה היו אמורים לעבור ניסוי בבתי הספר לפני שהפכו להיות מאושרים להפצה בכל הארץ. כל חומרי הלמידה לנושא מסויים הוכנו על ידי צוותים של מומחים, של מורים יועצים ושל גרפיקאיים, מאיירים ועוד.<ref>משרד החינוך, ספרי לימוד וספרי עזר - הוראת קבע, '''חוזר המנכ״ל''', ל״ה, 1977, סעיף 45).</ref>
התפתחות זו הביאה למעשה להלאמת כתיבת ספרי הלימוד, שנעשתה קודם בשוק הפרטי באחריות של מחבר בודד או שניים ובאישור משרד החינוך לקראת הפצתו המסחרית. במקום לפתח פלוראליזם בחומרי הלמידה, משרד החינוך הביא לריכוזם בידיה. תהליך כזה של הכנת חומרי למידה (מספר חוברות לאותה יחידה, וניסויי שטח) היה יקר במשאבי זמן וכוח אדם. לשם יישומה המלא בתוכנית הרפורמה נדרש משרד החינוך לספק עשרות חוברות בכל מקצוע בזמן קצר, אבל למעשה לאחר כארבע שנים הם הצליחו להפיק רק חומרי למידה בשני נושאים בגאוגרפיה - העיר, וצפון הארץ. כאשר הבינו במשרד החינוך שיישום הרפורמה בכוחותיהם עשוי להמשך אולי דור שלם, הם פנו לבית הספר לחינוך באוניברסיטת חיפה לשם הקמת צוות מקביל לכתיבת חומרי למידה עבור תוכנית הגאוגרפיה, בשנת 1974.<ref>יורם בר-גל, '''מולדת וגיאוגרפיה במאה שנות חינוך ציוני''', עם עובד, תל אביב, עמ 118-119</ref>
הצוות בחיפה פיתח תוכניות לימודים בנושאים רגיונליים - גאוגרפיה של ארצות הים התיכון, אמריקה הדרומית, גאוגרפיה של ארצות הברית, אך גם בנושאים סיסטמיים כמו גאוגרפיה של חקלאות וכן פיתח מרכזי למידה פעילה.<ref>אלה מספר דוגמאות לתוכניות הלימודים שהוכנו בחיפה: יורם בר-גל וארנון סופר, '''ארצות הים התיכון באירופה''', משרד החינוך ואוניברסיטת חיפה, 1981. יורם בר-גל וארנון סופר, '''אפריקה המערבית''', משרד החינוך ואוניברסיטת חיפה, 1977. יורם בר-גל וארנון סופר, '''אמריקה הדרומית''', משרד החינוך ואניברסיטת חיפה,</ref> <ref>ארנון הצוותסופר בחיפהונוימן חידשחדווה, גם'''הגיאוגרפיה בתחוםשל שיטותמצרים''', ההוראהמרכזי ופיתחלמידה, גסטליט, חיפה 1978, סופר ארנון וחדווה נוימן, '''הגיאוגרפיה של מצריים''', מרכזי למידה, בנושאיםגסטליט, רגיונלייםחיפה ,</ref> למאמצי הכנת חומרי למידה הצטרפו צוותים נוספים, כמו ארצותהצוות המזרחשל התיכון״המרכז לטכנולוגיה חינוכית״, מצרייםשליד הטלויזיה וסיןהחינוכית. אלה היושילבו מארזיםלא שבהםרק נמצאוחומרי כרטיסילמידה עבודה,מודפסים משחקיםאלא וחומריהכינו עזרגם אחרים לשםחומרי למידה פעילהששודרו וחוויתיתבטלויזיה שלהחינוכית והעשירו את השעורים ונתנו למורים ולתלמידים כלים נוספים התלמידיםללמידה.<ref>ארנון סופר ונוימן חדווהמט״ח, '''הגיאוגרפיהפני שלהארץ מצרים- מישור החוף התיכון והדרומי''', מרכזיהמרכז למידה,לטלויזיה גסטליטחינוכית, חיפה1986; 1978מט״ח, סופר'''פני ארנוןהארץ וחדווה- צפון נוימןהארץ,''' המרכז לטלויזיה חינוכית, 1987; '''הגיאוגרפיהפני שלהארץ מצריים- הנגב''', מרכזיהמרכז למידה,לטלויזיה גסטליטחינוכית, חיפה ,1988</ref>
[[קובץ:Satellite image of Israel in January 2003.jpg|ממוזער|טכנולוגיות דיגיטליות כהדמיות לווין, מייצרות מקור מידע חדיש לחינוך הגאוגרפי. הן מחברת את העקרונות הותיקים של המקצוע עם מידע חדיש.הן נוספו לצורות המסורתיות של דימויי העולם באטלסים והמפות.]]
אולם גם שני צוותים אלה (משרד החינוך וצוות אוניברסיטת חיפה) לא יכלו לעמוד בעומס הכתיבה, ולאטלאט לאט החלו מחדש במשרד החינוך לאשר כניסתם של כותבים מהשוק הפרטי להכנת ספרי לימוד, בעיקר בנושאים רגיונליים של ארץ ישראל. כך למשל רנה הברון פירסמה ואחריה כתב אליעזר פטקין בשנות השמונים ספרים במהלךרגיונליים שנותעל ארץ ישראל השבעים<ref>רנה הברון, '''מישור החוף התיכון והדרומי''', עם עובד, 1975; רנה הברון, '''ירושלים''' '''יהודה ושומרו'''ן, עם עובד, 1976, רנה הברון, '''הנגב וחצי האי סיני''', עם עובד,1977</ref> ואחריה כתב אליעזר פטקין בשנות השמונים ספרים רגיונליים על ארץ ישראל <ref>אליעזר פטקין, '''השרון, מישור חוף יהודה ופלשת''', צ׳ריקובר, תל-אביב, 1982; אליעזר פטקין '''הגולן, הגליל, עמקי הצפון והכרמל''', צריקובר, תל אביב, 1983; אליעזר פטקין, '''ירושלים יהודה ושומרון - ההר המרכזי''', צריקובר, תל אביב, 1984.; אליעזר פטקין, '''הנגב ים המלח והערבה - דרום הארץ''', צ׳ריקובר, תל אביב, 1985)</ref> . גם אנשי אקדמיה נוספים נרתמו לכתיבת ספרי לימוד באותה העת: פרופ׳ דב ניר, שבשנות החמישים כתב ספרים לכיתות התיכון, חזר והוציא ספרים בנושא אדם וסובב <ref>דב ניר, '''אדם ונהר,''' מסדה, תל אביב 1976; דב ניר, '''אדם ומדבר''', מסדה, תל אביב 1976; דב ניר, '''אדם וים''', מסדה תל אביב</ref>. פרופ׳ ארנון סופר, שהקים את היחידה באוניברסיטת חיפה ופרסם את ערכות הלימוד, חזר והוציא ספר על הגאוגרפיה של המזרח התיכון <ref>ארנון סופר, '''תמורות גיאוגרפיות במזרח התיכון''', עם עובד, 1981, ארנון סופר ודלית גסול, '''גאוגרפיה של המזרח התיכון - תמורות על סף המאה ה 21'''. עם עובד, 2001</ref>. גם פרופ׳ופרופ׳ יורם בר-גל פירסם ספרים נוספים בהוצאת עם עובד.<ref>יורם בר-גל, '''גיאוגרפיה של החרושת''', עם עובד, 1983; יורם בר-גל, '''אפריקה המשוונית והטרופית פרקים גיאוגרפים''', עם עובד, תל אביב, 1992 </ref> למאמצי הכנת חומרי למידה הצטרפו צוותים נוספים, כמו הצוות של ״המרכז לטכנולוגיה חינוכית״, שליד הטלויזיה החינוכית. אלה שילבו לא רק חומרי למידה מודפסים אלא הכינו גם חומרי למידה ששודרו בטלויזיה החינוכית והעשירו את השעורים ונתנו למורים ולתלמידים כלים נוספים ללמידה.<ref>מט״ח, '''פני הארץ - מישור החוף התיכון והדרומי''', המרכז לטלויזיה חינוכית, 1986; מט״ח, '''פני הארץ - צפון הארץ,''' המרכז לטלויזיה חינוכית, 1987; '''פני הארץ - הנגב''', המרכז לטלויזיה חינוכית, 1988</ref>
כל חומרי הלמידה החדשים שפותחו בעקבות הרפורמה, מהווים שינויי מהותי בחינוך הגאוגרפי מבחינת היכולת של המורים ללמד עקרונות מקצועיים גאוגרפיים במערכת החינוך בכל חטיבותיה. חומרי הלמידה נעשו עשירים, יוצרי מוטיבציה לתלמיד, פתוחים הרבה יותר להוראה. עם זאת גם במהלך ראשית המאה העשרים ואחת נותרו במקצוע נושאים שהם בעלי ערך לחינוך הממלכתי והלאומי, אף אם נוספו להם הדגשים מודרניים מתחום לימודי הסביבה בעקבות תמורות בנושא זה במחקר באוניברסיטאות בארץ ובעולם. אפשר לראות תכונות אלה בתוכנית הלימודים לגאוגרפיה שפורסמה בשנת 2015, שבה המקצוע בבתי הספר שינה את שמו מ״גאוגרפיה״ ל״גאוגרפיה -אדם וסביבה״, ופריסת נושאי הלימוד בכיתות מעט שונה. עם זאת אין ויתור על עקרון של שני מחזורי למידה על ארץ ישראל בכיתה ו׳ ובכיתה ט׳, גישה שנקבעה לפני מאה שנה בתוכנית הלימודים של 1907.<ref>משרד החינוך, '''תוכנית לימודים בגיאוגרפיה- אדם וסביבה''', 2015 </ref> <br />
=== הערות ===
|
