הרמת סינוס – הבדלי גרסאות

לניתוח זה תופעות לוואי משמעותיות הכוללות נפיחות, שטפי דם חיצונים המטומות) ולעיתים דמם משמעותי מאתר הניתוח. קרע ברירית המורמת עשוי להביא לירידה בסיכויי הצלחת הפעולה הנאמדים בכ-90%. מרבית המטופלים נאלצים לחוות תקופת החלמה של 4-5 ימים המלווה בתופעות הלוואי שהוזכרו ובאובדן ימי עבודה.

בהרמת סינוס סגורה לא פותחים חלון אל תוך הסינוס, אלא מבצעים קדח קטן מאד (כ-3-5 מ"מ בלבד) דרך עצם הלסת מתוך חלל הפה ולא מהצד. הפעולה יכולה להתבצע רק המקרים בהם קיים נפח משמעותי של עצם שיבטיח ייצוב השתל המוחדר ומאפשרת הגבהה ותוספת של 2-3 מ"מ עצם בלבד. דרך החריר שנוצר, דוחף המנתח את רירית הסינוס כלפי מעלה, מחדיר גרגירי עצם כתושה, ולעיתים גם שתל דנטלי כבר באותה ישיבה מבלי להמתין להחלפת העצם הכתושה בעצם טבעית. את דחיקת הרירית כלפי מעלה ניתן לבצע באמצעות מכשירים הנקראים: אוסיאוטומים, או באמצעות החדרת צינורית שבקציה בלון מתנפח. ניפוח הבלון מוביל להרמת הרירית. לאחר הסרת הבלון מהאזור, תוחדר העצם הכתושה ואולי גם השתל.

בשנים האחרונות פותחו מספר שיטות המאפשרות ביצוע הרמת סינוס בפולשנות מינימלית בחלקן על ידי הרמה סלקטיבית של הממברנה ( הרירית ) ובכך מאפשרות ביצוע ההליך ללא צורך בפתיחה של כל חלל הפה בטכניקות שונות המפחיתות את הסיכון שבקריעת הממברנה ובסיבוכים/ זיהומים הנלווים לכך ובעצם זה גם מקצרות את משך הניתוח. שיטות אלה הופכות את פרוצדורת הרמת הסינוס להליך בפולשנות מינימלית וע"יועל ידי כך מצמצמות באופן משמעותי את תופעות הלוואי הנלוות בדרך כלל להרמות סינוס כגון שטפי דם, נפיחות, זיהום וכאבים ובכך מקצרות את תקופה ההחלמה למטופל.