שער המוגרבים – הבדלי גרסאות

 

==התיישבות המוגרבים בירושלים==

עוד בראשית [[ימי הביניים]] ביקרו בארץ ישראל עולי רגל מוסלמים מה[[מגרב]].{{הערה|שם=שמעוני 98–99|[[יעקב שמעוני]], '''ערבי ארץ ישראל''',‫ תל אביב: [[עם עובד]], תש"ז, עמ' 99-98.}}

ההיסטוריון והגאוגרף [[מוג'יר א-דין|מוג'יר א־דין]] ציין כי השכונה נוסדה בשנת [[1193]] על ידי בנו של [[צלאח א-דין|צלאח א־דין]], [[אל-אפדל איבן צלאח א-דין|אל־אפדל איבן צלאח א־דין]]{{אנ|Al-Afdal ibn Salah ad-Din}}, כ[[וקף|הקדש]] ([[ווקף]]) עבור יוצאי המגרב. הוא ייסד שם [[מדרסה]] שנקראה "אל־אפדליה" על שמו,{{הערה||שם=הארץ}} ועם השנים היא הפכה למסגד שייח' עיד, על שמו של אחד ממנהיגי העדה המוגרבית בן [[המאה ה-17|המאה ה־17]]. שייח' עיד נקבר בתוך המסגד, וזה הפך למוקד עלייה לרגל, בעיקר [[סופים]]. בחפירות שנערכו במקום בראשית [[המאה ה-21|המאה ה־21]] זוהו שרידיו של השייח'. ב[[המאה ה-12|מאה ה־12]] הרחיבו תורמים מוגרבים את הרובע. ב־[[1303]] הוקמה בשבילם אכסניה מיוחדת שנקראה על שם אבו מידיאן הקדוש.{{הערה|שם=שמעוני 98–99}} באותה שנה הוקמה בו גם ה[[זאווייה]] המסמודית על ידי תורם [[מסמודה|מסמודי]]. ב־[[1320]] הוקמה במקום זאווייה נוספת על ידי נכדו של המלומד הסופי [[שעיב אבו מדין]]. בשכונה התגוררו צאצאי ה[[מורים]] ש[[גירוש ספרד|גורשו]] מ[[ספרד]] ב־[[1491]], וזכו בזכויות מיוחדות תמורת השמירה על [[הר הבית]] ומסגדיו.{{הערה|יהושע בן־אריה, '''[[עיר בראי תקופה]]''', א, עמ' 162, 188.}}