הריסת בתי מחבלים – הבדלי גרסאות

מחקר שערכו ה[[פרופסור]]ים אפרים בן-מלך, קלוד ברבי ואסטבן קלוד מצא ששיטה זו הצליחה להפחית את כמות הפיגועים ב-11.7–14.9 [[אחוז]]ים.{{הערה|שם=ניו-רפובליק|1= Yishai Schwartz, [http://www.newrepublic.com/article/120506/study-israels-home-demolitions-policy-works-it-moral Israel Destroys Homes to Deter Terrorists. A New Study Says It Works—But Is It Moral?], New Republic, December 8, 2014}} בין השנים [[2000]]–[[2005]] נהרסו 538 בתי מחבלים מתאבדים במסגרת מדיניות זו.{{הערה|שם=ניו-רפובליק}}

 

בסוף [[2004]], אחרי [[האינתיפאדה השנייה|גל פיגועים רצחני]] והריסת מאות בתי מחבלים ללא הצלחה בבלימת הטרור לחלוטין, ומנגד תסיסה פוליטית מצד [[שמאל פוליטי בישראל|ארגוני שמאל בישראל]] ו[[ארגוני זכויות אדם]], מינה ה[[רמטכ"ל]] [[משה יעלון]] צוות בראשותו של ראש [[אגף תקשוב]] בצה"ל, אלוף [[אודי שני]]. בתחילת ינואר [[2005]] קבע הצוות כי לא נמצאה הוכחה לכך שמדיניות הריסת הבתים הייתה יעילה לאורך זמן, אפקט ה[[הרתעה (אסטרטגיה)|הרתעה]] שהושג בתחילת הדרך, נשחק לאורך זמן עד כי לא השפיע על המחבלים.{{הערה|{{ynet|רועי מנדל|ב-2005: צה"ל קבע ויעלון קיבל - הריסת בתי מחבלים אינה מרתיעה|4536731|1 ביולי 2014}}.}} קביעה זו, והירידה במפלס הטרור, הביאה לצמצום במספר הריסות בתי מחבלים.