המערכה בנורמנדי – הבדלי גרסאות

 

ערפל הקרב והצלחת תוכנית ההטעיה של בעלות הברית ביחס לאזור בו תתבצע הפלישה, גרמו לכך שהפיקוד הגרמני העליון הגיב באיטיות רבה לידיעות על נחיתת כוחות בעלות הברית בנורמנדי. עיכוב נוסף נגרם בעקבות הצורך לשכנע את [[היטלר]] לאשר משלוח חלק מהעתודות הניידות (דיוויזיות הפאנצר) הגרמניות בצרפת לטפל באיום הפלישה. כאשר האחרון אישר לבסוף לשלוח שתי דיוויזיות פאנצר לנורמנדי, התעכבה הגעתן לזירת המערכה למשך זמן רב עקב תקיפות חוזרות ונשנות מהאוויר של מטוסי בעלות הברית, שנהנו מעליונות אווירית מוחלטת, והריסת גשרים ומסילות ברזל בנתיב תנועתן. כתוצאה מכך הם הגיעו לזירה מאוחר מכדי שתהיה להן השפעה על תוצאות הפלישה, לאחר שבעלות הברית הצליחו לבסס את ראש הגשר שלהם על אדמת צרפת.

ביום לחימה אחד הצליחו כוחות בעלות הברית להבקיע את [[החומה האטלנטית]] - שהוקמה על ידי הגרמנים במשך שנים, בהשקעה רבה של זמן ומשאבים - ולבסס מספר ראשי גשר על חופי נורמנדי. עד תום יום הפלישה הונחתו בנורמנדי מהים ומהאוויר 156 אלף חיילים, כמויות גדולות של ציוד כבד ואלפי כלי רכב. כוחות בעלות הברית ספגו אמנם אבדות ניכרות (למעלה מעשרת אלפים נפגעים) במהלך יום הפלישה, אולם אבדותיהם היו קלות יחסית להערכות המוקדמות של פיקוד בעלות הברית. מצד שני, בתום יום הפלישה עדיין נותרו פערים בין ראשי הגשר השונים של כוחות בעלות הברית, שהגרמנים יכלו לנצל לצורך התקפות נגד, העומק המרבי של ראשי הגשר לא עלה על 10 קילומטרים, וכביש קן-באייה-קרנטן, יעד מרכזי של הכוחות הנוחתים, עדיין נותר בשליטה גרמנית.