האימפריה האכדית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 6:
שליטים בעלי שמות שמיים כבר היו קיימים ב[[כיש]]. אחד מהם, בן זמנו של השליט השומרי האחרון, [[לוגל-זגה-סי]], היה אלוסאריד (או אורומוס) ש"כבש את [[עילם]] ובראס". אך סרגון (שארו-קין), שניצח ושבה את לוגאל-זאגה-סי ולקח את האימפריה שלו, מפורסם בהרבה. כתובת ארוכה של בנו של סרגון, מנישטושו, נתגלתה ב[[שושן הבירה|שושן]] על ידי ג'. די מורגן. סרגון מתוארך על ידי חוקרים מודרניים בערך ב-2300 לפנה"ס (אם כי ה"מלך ה[[ארכאולוג]]" של בבל, [[נבונאיד]], חישב כי הוא חי בערך ב-3800 לפנה"ס).
סרגון היה בנו של ל'איבום או איטי-בל, ואגדה אחרת מספרת כיצד הוא נולד בסתר ונשלח לשוט על מימי [[החידקל]] בתיבה של סוף. כאן הוא ניצל בידי "אקי הכפרי"; אך בסופו של דבר הגיע היום בו מקורו האמיתי נודע. במקור הוא היה שר המשקים של מלך כיש עם שם שמי, אור זאבאבה. הוא פלש ארבע פעמים ל[[סוריה]] ו[[ארץ ישראל]], ובמשך שלוש שנים הכניע את ארצות "המערב" על מנת לצרף
[[פסל (יצירה)|פסלים]] שלו הוצבו לחופי [[הים התיכון]] כאות לניצחונותיו, ו[[עיר|ערים]] ו[[ארמון|ארמונות]] נבנו בארצו בעזרת ביזת הארצות הכבושות. גם עילם והחלק הצפוני של [[מסופוטמיה]]
שני בניו ויורשיו של סרגון, רימוש ו[[מנישתוסו|מַנישְתוּסוּ]] לא היו עד כדי כך מוצלחים, ושניהם נרצחו; אך נכדו, [[נרם-סין]], המשיך את ההצלחות הקודמות, כבש את [[מגן (אזור)|מגן]] ושבה את מלכה. הוא אימץ את התואר המלכותי "המלך נרם-סין, של ארבעת הרוחות", וכמו סבו פנו אליו כ"האל של אכד", בדומה לכבוד ה[[אל]]ים שניתן ל[[פרעה|פרעונים]] ב[[מצרים]].
| |||