סטף ורטהיימר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏ביוגרפיה: בביוגרפיה האישית שהוציא יש אי דיוקים רבים וייפוי המציאות.
שורה 59:
ב-[[1945]] הצטרף ל[[המחלקה הגרמנית|מחלקה הגרמנית]] של הפלמ"ח. עבר [[קורס טיס]] ב[[קיבוץ]] [[נען]] ושירת ב[[מחלקת הטיס]] בתפקיד קצין טכני. ורטהיימר נעצר ב[[השבת השחורה|שבת השחורה]] על ידי השלטונות הבריטיים והושם במחנה מעצר ב[[רפיח]] למשך 4 חודשים. ב-[[1947]] פעל במסגרת התעשייה הצבאית של [[ההגנה]] ועסק בפיתוח [[תותח ללא רתע]]. במסגרת תפקידו, נשלח ל[[צרפת]] ול[[בלגיה]] ללמוד כיצד מייצרים קנים. במהלך [[מלחמת השחרור]] היה לקצין טכני ב[[חטיבת יפתח]]. הוא המשיך לעסוק בפיתוח נשק והשתתף בפיתוח [[מרגמה|מרגמות]].
 
ורטהימר אשר עבד ב[[תעש מערכות|תע"ש]] ו"מכון 3" (שהפכה בהמשך ל[[רפא"ל]]) ופוטר ב-[[1952]] משום שלא היה מהדנסבעל תואר מהנדס{{הערה|אורה קורן, [https://www.themarker.com/allnews/1.6009903 סטף ורטהיימר: מהפיטורים מרפאל עד האקזיט המדהים], The Marker {{כ}}, 18 באפריל 2018}}. הוא הקים בחצר ביתו ב[[נהריה]] בית מלאכה בו ייצר סכינים, כלים לחיתוך מתכות וכן לוחיות מתכת מושחזות, את התוצרת שיווק בעצמו כשהוא רכוב על [[אופנוע]]. בית המלאכה שגודלו היה כ-20 מ"ר התפתח למפעל "[[ישקר]]", מפעל העוסק בייצור כלי חיתוך למתכת המורכבים במכונות ל[[עיבוד שבבי]] (כגון [[מחרטה|מחרטות]]). "ישקר" גדל לחברה משגשגת המייצאת תוצרתה למדינות זרות וב-[[1962]] אף הוקם ב[[הולנד]] מפעל "דוראקרב" בבעלות משותפת ישראלית-אמריקנית וחברת "ישקר"{{הערה|{{דבר|ג. בן ישראל|צמצום הוצאות הייצור איפשר יציבות במחירים|1964/07/02|01303}}}}.
 
ב-[[1968]], לאחר [[מלחמת ששת הימים]] ועקב ה[[אמברגו]] הצרפתי למכירת נשק למדינת ישראל, הקים את "להבי ישקר", מפעל לחישול להבים ל[[מנוע סילון|מנועי סילון]], כדי לסייע למאמץ הביטחוני. ברבות הימים שינה המפעל שמו ל"[[טכנולוגיית להבים]]".