רנה דקארט – הבדלי גרסאות

דעה זו ספגה ביקורת רבה, והאשמות על כך שגם טיעון זה מתבסס על היגיון, והרי אין לנו כל סיבה וודאית להסתמך על היגיון, כפי שדקארט עצמו הראה. כלומר שדקארט מניח מראש שכדי לטעות עליו לטעון טענה (עובדה הנשמעת [[אקסיומה|מובנת מאליה]], אך כפי שדקארט עצמו הראה, אין לסמוך גם על המובן מאליו כעל עובדה וודאית), ואם נלך יותר רחוק, דקארט אפילו מניח מראש שאם עליו לחשוב כדי לטעות, והוא טועה, אז הוא בוודאות חושב. גם טענה זו נשמעת מובנת מאליה, מהיותה בנויה על התבנית [[מודוס פוננס|"X מוביל ל-Y, ו-X נכון, לכן גם Y נכון"]], אך אפילו עליה אין לסמוך לכאורה. ובכל זאת, התבנית "X מוביל ל-Y" שקולה טאוטולוגית לתבנית "שלילת Y מובילה לשלילת X", נציב לתבנית את טענת דקארט ונקבל "לא קיים גורר לא חושב" מה שבהכרח נכון.

 

לאחר שדקארט מגיע למסקנה כי הוא עצמו קיים, הוא מבקש להוכיח שגם אלוהים קיים.