כינוי מקור – הבדלי גרסאות

 

ההסדר בא להבטיח הגנה לכינויי מקור מפני חיקוי/גזילה, ללא קשר אם השימוש הבלתי מורשה בכינוי כרוך בהטעיה. הסדר זה שונה מהסדרים/אמנות שהיו קודם: [[אמנת פריז|אמנת פריז בדבר הקניין התעשייתי]] ([[1883]]) ו[[הסדר מדריד בדבר מניעת ציוני מוצא כוזבים/מטעים]] ([[1891]]).

 

הטכניקה של ההגנה, כפי שנקבעה באמנה, שונה מטכניקות רגילות, ולפיה יש לכל מדינה אפשרות לקבוע לעצמה את ההגנה על האזורים הגאוגרפיים בתחומה, דהיינו, כל מדינה לעצמה וליצרנים שלה, מחליטה על ההגנה. בשעה שמדינה הסדירה את נושא ההגנה הגאוגרפית על הייצור, אזי המדינה (להבדיל מבעל הזכות היכול להשתמש בכינויי המקור) פונה למשרד הבינלאומי אשר נקבע לפי הסדר ליסבון – WIPO – [[הארגון העולמי לקניין רוחני]] של האו"ם היושב בז'נבה. הארגון הזה הוא בשליטה צרפתית. ישראל הצטרפה להסדר זה בשנות השישים, בעיקר כדי להגן על אזור מסוים אחד – JAFFA (זהו כינוי המקור היחיד שיש לישראל, מתוך 650 כינויים מוגנים).

 

[[קטגוריה:קניין רוחני]]