|
'''משכון''' הוא מונח [[משפטים|משפטי]] שפירושו [[נכס]] המשועבד כ[[ערובה]] ל[[חיוב]]. [[משכנתא]] היא מקרה פרטי של משכון, המתייחס לנכס [[מקרקעין]].
למילה "משכון" משמעות שקדמה לחקיקת [[{{סחפ|חוק המשכון]], בשנת [[תשכ"ז-1967]]}}. בעבר יוחד המונח "משכון" לנכסים שנמסרו בפועל לידי מקבל המשכון למשמורת, כחפצים שנמסרו ל[[עבוט]], אך לאחר חקיקת החוק, הורחבה משמעות המושג.
==במדינת ישראל==
ב[[ישראל]] מסדירים את זכויות הצדדים להסדרי המישכון מספר חוקים ותקנות, ביניהם {{סחפ|חוק המשכון, התשכתשכ"ז-1967}}, ותקנותו{{סחפ|תקנות המשכון (סדרי רישום ועיון), התשנ"ד-1994{{הערה|1={{קישור כללי}}.
|הכותב=
|כתובת=http://www.justice.gov.il/Units/RasutHataagidim/ChukimTakanot/PledgeRegulations.doc
|כותרת=תקנות המשכון (סדרי רישום ועיון), תשנ"ד-1994
|עמודים=
|אתר=באתר [[משרד המשפטים]]
|מידע נוסף=כולל עדכונים עד 2016 (מ 2011 לא היו עדכונים נוספים)
|תאריך=
|שפה=
|תאריך_וידוא=27 בפברואר 2016
|doi=
|ציטוט=
}}}}.
מכיוון שעל פי החוק הישראלי ברוב המקרים כוחו של המשכון יפה כלפי צד ג' רק אם נרשם כדין, הוקמה ב[[רשות התאגידים]] יחידת [[רשם המשכונות]] המפעילה [[מאגר מידע]] לגבי משכונות. רישום משכון ברשם המשכונות מבטיח כי כוחו יהיה יפה כלפי כל צד ג' שהוא.
שימור בעלות נעשה בדרך כלל באשראי ספקים שבו הספק מספק את הסחורה, הקמעונאי מוכר אותה ורק אז משלם. שימור בעלות משמעותו הכנסה של תנאי בו הספק מתנה את העברת הבעלות לקמעונאי בגמר תשלום עבור הסחורה.
התפתחות הפסיקה: בפס"ד קולומבו{{הערה|ע"א 455/89 '''קולומבו מאכל ומשתה בע"מ''' נ' '''בנק למסחר בע"מ''', פ"ד מה(5) 490 (להלן- קולומבו)}} נקבע ששימור הבעלות, הוא משכון מוסווה על פי ס'סעיף 2ב' לחוק המשכון וכן משום הקניית העדיפות על נושים אחרים. לכן במידה והספק רוצה שתהיה לו עדיפות עליו לרשום את המשכון, ולא- הוא יפסיד בעימות עם נושים אחרים במקרה של חדלות פירעון. לאחר מכן, הנושא נדון בפס"ד קידוחי הצפון{{הערה|[http://elyon1.court.gov.il/files/00/900/016/B09/00016900.b09.htm רע"א 1690/00] '''מ.ש. קידוחי הצפון בע"מ''' נ' '''ורד גוילי מפרקת זמנית ואח'''', פ"ד נז(3) 385. (להלן- קידוחי הצפון)}}, בו נהפכה הלכת קולומבו (אם כי יש דעות{{הערה|יהושע ויסמן, '''משכון נסתר: המוות המדומה של קולומבו''', נכלל בספר גבריאל בך (נבו הוצאה לאור בע"מ, תשע"א-2011), 517}} כי הלכת קולומבו נשארה אחרי קידוחי הצפון) ונקבע כי תנית שימור הבעלות אינה משכון מוסווה (אין הגיון שהספק ירוץ לרשום כל סחורה שהוא מספק). הלכת קידוחי הצפון הלכה למעשה לא התקיימה משום שבערכאות פירשו את ההלכה בצורה שהספקים תמיד הפסידו{{הערה|לדוגמה: פש"ר 1331/03, בש"א 13878/03 '''מעגלים לפיקוח ובקרה מיטב בע"מ נ' און (1973) הנדסת מיזוג אויר בע"מ''', תקדין, מחוזי, 2004(1) 2446}}. הפס"ד האחרון בנושא הוא פס"ד ויטה{{הערה|ע"א 46/11 '''ויטה פרי הגליל (החדשה) בע"מ''' נ' '''עו"ד חנית נוב כונסת נכסים ואח'''' (נבו, 13.11.2013)}}, שבו נקבע: קודם כל צריך לראות שסובייקטיבית הצדדים התכוונו שערכו את החוזה שיהיה שימור בעלות -ואז לבחון אובייקטיבית שיש לתנית שימור הבעלות היגיון כלכלי ומסחרי. לשם כך בודקים אם יש לספק הסדרי פיקוח, דיווח, לא לאפשר לקמעונאי לרשום את הסחורה כחלק מהמלאי העסקי שלו וכו'. לפי הלכת ויטה הספקים צפויים להפסיד בעימות עם מעקל של קמעונאי בגלל שברור שהוא לא באמת מעוניין בבעלות על הסחורה אלא בכסף, ולא מקיים את הסימנים של הבעלות (ולכן זה משכון). ספקים לא רושמים גם שיעבוד ולכן תמיד מפסידים.
==המרת משכון==
==לקריאה נוספת==
* {{ויקיטקסט בשורהחוק|חוק המשכון, תשכ"ז-1967}}
* {{חוק|2000427|החוק}}
* [[יהושע ויסמן]], '''חוק המשכון, תשכ"ז-1967''', סדרת "פירוש לחוקי החוזים" בעריכת [[גד טדסקי]], המכון למחקרי חקיקה ומשפט השוואתי על שם הארי סאקר, ירושלים, תשל"ה.
| 