יוהנס ברהמס – הבדלי גרסאות

היצירה התזמורתית המוקדמת ביותר שברהמס כתב היא הקונצ'רטו ברה מינור לפסנתר ותזמורת אופוס 15. ליצירה זו היסטוריה משלה. בשנת 1854 עלה שלד סימפוני במוחו של ברהמס. ברהמס התווה את כל הפרקים של הסימפוניה בכתיבה לשני פסנתרים. מלאכת התיזמור לא הייתה קלה לברהמס. לאחר זמן הוא נטש את הרצון להתוות לסימפוניה מבנה וצורה. אלא שלא יכול היה להשתחרר מצליל הפסנתר ולא מצליל התזמורת. מכיוון שרצה לבטא את רעיונותיו במוזיקה, בחר לעצב את הרעיונות בכללותם לקונצ'רטו לפסנתר ותזמורת. הוא ויתר על הפרק השני של הסימפוניה שהיה כתוב בצורת [[סרבנד]] וכתב פרק איטי חדש. הפרק שהוצא מצא את מקומו לאחר זמן ברקוויאםב[[רקוויאם]] הגרמני כפרק השני של היצירה, בשינוי צורה ותוכן. כן חיבר רונדו כפרק סיום לקונצ'רטו. התוצאה הייתה קונצ'רטו לפסנתר ותזמורת, אשר איננו מעמיד את הפסנתרן כעיקר על הבמה על מנת להראות את יכולתו הווירטואוזית, אלא מציב את הפסנתר ככלי המשתתף יחד עם התזמורת בבנית היצירה, כפי שהיה בימיהם של [[וולפגנג אמדאוס מוצרט|מוצרט]] ו[[לודוויג ואן בטהובן|בטהובן]]. תפיסה זו הביאה על הקונצ'רטו כישלון חרוץ בביצוע הבכורה שלו. ברהמס סיים את כתיבת הקונצ'רטו בשנת 1859.